תשובות הר״י מיגאש · חלק ק״נ סימן ב׳

תשובה אם ראובן זה כבר שהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה והוא בלתי מודה שאינו יורה כחץ אבל הוא מדמה שהוא ככל האנשים המולידים ומצפה שאם ישא אשה אחרת שיוליד עמה הנה מחוייב הוא מן הדין לגרש אותה ויפרע כתובת' כדי שישא אחרת מהראויות לילד לקיים מצות פריה ורביה ממנה כמו שאמרו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה ואפילו שהסכימו שניהם להשאר ולהתמיד על מצבם כופין אותו מן הדין לגרשה כדי שישא אחרת שאפשר לו להוליד ממנה. ומה שאמרו ההיא איתתא דאתיא לקמי' דרבי יוחנן אמר לה לא מפקדת אמרה לי' ולא בעיא ההיא איתתא חוטר' לידא ומרא לקבור' כו' שנראה שאם לא תבעה אותו בטענה זו לא היינו כופין אותו להוציא וליתן כתוב'. יש להעמידה בא' משני דרכים אם שהאיש ההוא היה לו בנים מאשה אחרת שכבר קיים מצות פו"ר ואח"כ נשא אשה זו השנית ושהה עמה עשר שנים ולא הוליד ממנה והיא יחסה לו שחלה אח"כ ונעשה אינו יורה כחץ בין שהי' הוא מודה בזה בין שלא היה מודה. שאינו מחוייב מן הדין לגרשה ולישא אחרת הואיל וכבר קיים מצות פו"ר. או במי שנתברר לו בבדיקת עצמו באשה אחרת שאינו יורה כחץ או שהי' מודה שאינו כאנשים היכולים על דבר זה בין הי' לו בנים מאשה אחרת או לא היו לו שגם זה אינו מחוייב מן הדין לגרשה ולישא אחרת הואיל ואין לו תקוה לקיים מצות פו"ר. אבל נחייב אותו לגרשה ולפרוע לה כתובתה אם היתה היא באה מחמת טענה בעינא חוטרא לידא ומרא לקבור'. אבל מי שאין לו בנים מאשה אחרת שעדיין לא קיים מצות פו"ר ולא נתברר לנו בו שאינו יורה כחץ ואינו מודה בזה אבל מדמה הוא בדעתו שהוא ככל שאר האנשים היותו יכול להוליד ומקוה שאם ישא אחרת שיהי' לו בנים. בין שהית' היא תובעת הגירושין או שהיה הוא רוצה לגרשה. מן הדין הוא מחוייב לגרש' ולפרוע לה כתובת' שמא לא זכה ליבנות ממנה וכופין אותו לישא אחר' שאפשר לו להבנות ממנה. אא"כ היה ראובן זה יכול לזון שתי נשים ובחר להשאיר אשה זו אצלו ולישא אחרת עליה שיכול לעשו' זה ולא נכריח אותו אז לגרש אשה זו ולתת לה כתובתה הואיל וכבר קיים מצות פו"ר עם זולתה (היא) ואינה יכולה לתבעו בזה ולומר לו כיון שלא זכית ליבנות ממני גרש אותי ותן לי כתובתי דבעינא חוטרא לידא ומרא לקבור'. לפי שלא נתלה הסיבה בשמא לא זכה ליבנות ממנה אא"כ הי' מוכרח מן הדין לגרש אותה מהכרח מצות פו"ר שחיובא הוא עליו לא עליה שהיו אז הגירושין כאלו היו מחמתו יכול לגרשה בלא כתובה בטענת דילמא לאו בת אולודי היא לפי שאומרי' לו שמא אתה לא זכית ליבנות ממנה. אבל כשנסתלק מכאן ענין היותו מתחייב מן הדין לגרש אותה מחמת שהוא יכול לעמוד בסיפוק שתי נשים ובחר לשהותה אצלו ולישא אחרת עליה שהיתה היא תובעת אותו לגרשה בטענת בעינא חוטרא לידא כו' אין בנו כח לחייבו לפרוע לה כתובתה מספק בטענת שמא לא זכה ליבנות ממנה אבל נאמר לה דילמא מיניך הוא דלאו בת אולודי את ואע"פ שלאה היא טוענת על בעלה שאינו יורה כחץ ותובעת אותו שיגרש אותה לסיבה זו בטענת בעינא חוטרא לידא כו' ומן הדין היא נאמנת בזה כמו שאמרו היא אמרה מיניה והוא אמר מינה א"ר אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת מ"מ מן הדין יש לו לבדוק עצמו באשה אחרת אם רצה והיה יכול לעמוד בסיפוק שתי נשים ולא נחייב אותו לגרשה ולפרוע כתובתה אלא אחר שנראה שלא יוליד גם מזו האחרת שאז נתברר שהוא כמו מה שנאמר עליו בהיותו עם האשה הראשונה כמו שאמרו אמר איזיל ואבדוק בנפשאי א"ר אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה אמר רבא נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאפשר למיקם בספוקייהו. אלא שמה שחשב ראובן להעמיד ללאה שיעור כתובתה וישא אחרת מבלי שיהא זן את לאה עד שיתברר אם החולי ממנו או ממנה אין שומעין לו בזה. לפי שהואיל ומה שהיה לו רשות מן הדין לבדוק עצמו באשה אחרת ולסלק מעליו חיוב גירושי אשתו ופריעת כתובתה עד שיתברר אם החולי ממנו או ממנה אינו אלא אם היה אפשר לו לעמוד בסיפוקם אם כן נראה שהיא חייב במזונותיה ותנאי נישואיה נשארים עליו במקומן כמו שהיו והוא מתחייב לה בהם כאשר בתחלה.