תשובות הר״י מיגאש · חלק קל״ט סימן ו׳

תשובה אם היה ראובן היבם גדול בשנים ולו אשה ובנים והיבמה קטנה ואינה ראויה לו ראוי לב"ד וזקני המקום לסדר לפניו מה שנתחדש לו מההיזק לסיבה זו ושמי שהוא זקן לא יאות לו לישא קטנה בפרט בהיות לו אשה ובנים כמו שאמרו וקראו לו זקני עירו ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו מה היא אם היה ילד והיא זקנה הוא זקן והיא נערה אומרים לו מה לך אצל זקנה מה לך אצל נערה תלך אצל כמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך אם קבל מהם הנה מה טוב ואם בחר ביבום יש לו לייבם ואין בידינו יכולת למנעו ממנו ולכפותו על החליצה אם הוא יכול לזון שתי נשים ולא הגיע כלל ימי הזקנה לגדר שתשש כחו עד שאינו יכול לשמש ולקיים המוטל עליו ממצות עונה. ואם נמנעה היבמה מהיבום ותבעה לחלוץ הנה בזה יש מחלוקת בין הראשונים ז"ל שמגדולי הגאונים כמו רב שרירא ורבינו האי ז"ל פסקו כשמואל שאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם וכמשנה אחרונה האומרת עכשיו שאין מתכוונים לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום ומהם מי שפסק כר"נ שאמר שחזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה ואנחנו מכלל הסוברים לפסוק כשמואל ולסברא זו אנחנו נוטים להיות שמואל ורבי יוחנן מסכימים בה ממה שאמרו א"ר פדת א"ר יוחנן תבע לחלוץ נזקקין לו ליבם אין נזקקין לו ואם היה ר"נ האומר חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה בתרא אז היינו אומרים הלכתא כבתראי אבל כיון דלאו בתרא הוא הנה היו שמואל ורבי יוחנן חלוקים עליו ואין לנו לדחות דבריהם ולפסוק כר"נ. ורבינו הרב ז"ל הכריע הסברא השנית ולסיבה במעשה זה לפנינו אנו דנין בו כפי הנאות והתקון כנדון ההוא ולא נעמיד בו הדין על מתכונתו.