תשובות הר״י מיגאש · חלק י״ג סימן ו׳

רבי עקיבא אומר ע"ג בין היא שהסיטה את אחרים בין אחרים שהסיטו אותה טמאין פי' דכי היכי דדין ע"ג שוי לדין נדה לכלהו מילי למשא ולאבן מסמא כי טעמא דרבה אליבא דרבי עקיב' הם הכי נמי שוי לכלהו מילי דהיסט (ובין היא דהסיט) ובין היא שהסיטה את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותה טמאין כנדה ולהאי תירוצא האי הן דקאמר ר"ע איכא לפרושא כדפרישנא ליה לעיל דאע"ג ואכותי וכותית קאי ולא אשוויי דיניהו אהדדי הוא דקאמר הן ואיכא לפרושא דאע"ג ואאחרים דנגעי בה קאי וה"ק ע"ג דמטמא לאחרים מגען להדדי טמא דהוה ליה הן אמגעה באחרים ואמגע אחרים בה. הרי איתברר היכי מתרץ הן אליבא דרבה וממיל' שמעת דאליבא דרבי אלעזר הכין קא מיתרץ כותי וכותית בין הן שהסיטו את אחרים בין אחרים שהסיטו אותם טמאים כדפרשינן לעיל ע"ג ומשמשיה בין הן שהסיטו את אחרים בין אחרים שהסיטו טהורין פי' משום דלתירוציה דר' אלעזר הכין קסברי רבנן דבין ע"ג בין משמשיה תרוייהו בשרץ מטמו כנדה דכי איתקש לנדה לאינה לאיברים הוא דאיתקש אבל לענין טומאה כשרץ הוא דמטמו ולאו כנדה ר"ע אומר ע"ג הן והסיטן כלומר מגע אחרים בה והיסיטן להטמא דה"ל האי הן דקאמר ר"ע אאחרים דנגעי בה ומסטי לה אבל היא שהסיטה את אחרים טהורים משום דלתירוציה דרבי אלעזר הכין קסבר ר"ע דכי איתקש ע"ג לנדה לאו לכלהו מילי הוא דאיתקש אלא למשא בלחוד הוא דאיתקש אבל לענין אבן מסמא לא איתקש והם הכי נמי לענין הסט לאו לכלהו מילי דהסט הוא דשוי דיניה לדין נדה אלא לענין אחרים שהסיטו אותה הוא דשוו אבל לענין היא שהסיטה את אחרים לא שוו הרי אתברר היכי מתרץ הן בין אליבא דרבא בין אליבא דרבי אלעזר דרב אשי לאו לאפלוגי עליה דחד מינייהו הוא דאתא וקא מפרש לה אליב' דתירוצה דרבה וממילא שמעת היכי מיפרשא נמי אליבא דתירוצה דרבי אלעזר. ודייקינן על הא דאמרינן ע"ג שהסיטה את אחרים ואמרינן בשלמ' אחרים שהסיטו אותה משכחת לה אלא היא שהסיטה את אחרים היכי משכחת לה ואוקמ' רמי בריה דרב ייבא כדתנן הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שנייה כרע הזב טמאים והוה ליה כמו הסט שהרי באותה עלייה שעלה נתנדנדו מחמת כובד הזב וכאלו הסיטן דמי הכא נמי מוקמינן לה כגון שהיתה ע"ג בכף מאזנים ואחרים בכף שנייה וכרעה הכף שהיתה בה ע"ג שנמצ' בירידת אותה הכף למטה עלתה הכף האחרת שהיו בה אחרים למעלה ונתנדנדו מחמת כובד ע"ג דהוה ליה כמו הסט. כרעו הן טהורים פי' שהרי הזב לא הסיטן אלא הן הסיטו את הזב ואע"ג דקי"ל בין הוא שהסיט את אחרי' בין אחרים שהסיטו אותו טמאין ה"מ באדם כדתנן המסיט את הזב או שהזב ניסט בו מטמא אוכלין ותני' נמי בתוספ' באדם בין שהן מכריעין את הזב בין שהזב מכריען מטמא אחר כו' אבל באוכלין ומשקין כשהזב מכריעין הוא טמאין את הזב שנמצ' שהן הסיטו אותו טהורים ע"כ בלשונו. זהו פי' ההלכה ששאלת'. והנה הרחבנו בביאורה וביארנו אותה ביאור שלם. וממנה תבינו שזה שחשבתם שר' אלעזר הוסיף דברים במאמר ר"ע אין הדבר כמו שחשבתם אבל השאירו על מתכונתו שהוא הן והסיטן כמאמרו אבל לא אבן מסמא שלה ובמה שביארנו די.