כתב רבינו יעקב בר' יצחק הלוי ז"ל בתשו' על ראובן שהלוה לשמעון כור של חטי' או זקוק של כסף עד זמן פלוני והוקרו החטים או הכסף אם יכול לשלם לו שמעון כשעת היוקר. והשיב לא מבעיא כסף שיכול לשלם שאין הכסף (מזדלדל) [מזדלזל] אלא עומד במקומו והמעות הם מתזלזלין אלא אפי' כור של חטים משלם כשעת היוקר דתנן לא יאמר אדם לחבירו הלוני כור חטים וכו' וכן היה הלל אומר אשה לא תלוה ככר לחברתה עד שתעשנו דמים ואמרי אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ב"ה. אבל חכמים אומרי' לווי' סתם ופורעין סתם ויחיד ורבים הלכה כרבים והלכה כשמואל בדינים:
שו״ת הרשב״א חלק ז · חלק תק״ה סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ז, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.