לוה המבזבז נכסיו ובא מלוה לגבות ממנו חובו תוך זמנו אין ב"ד נזקקין לו שמא למחר ירויח ויפרענו כשיגיע זמנו ומיהו בשקדם ותפס אפשר שאין מוציאין מידו. ואם רואין בית דין שהלוה עני ומבזבז נכסיו ושמא לא ימצא זה מקום לגבות חובו לכשיגיע זמנו דכל במקום פסידא חוששין וכענין שאמרו דתופס אדם לבעל חובו ואין הלוה יכול לומר לאו בעל דברים דידי את אף על גב דבעלמא יכול לדחות ולומר לו כן אלא דתופס זה היינו במקום פסידא כגון שהוא עני וכיוצא בו ומשום השבת אבדה:
שו״ת הרשב״א חלק ז · חלק תע״ה סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ז, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.