עוד השיב גר שחזר לסורו מחמת יראה וכן ישראל שנשתמד מחמת יראה אף על פי שחטא ישראל הוא אף שהיה לו ליהרג ואל יעבור מדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל מ"מ כיון שמחמת יראה הוא עושה ר"ל מפחד שלא יהרגוהו כיון שאין עליו חיוב בב"ד בשביל כך שהרי מפחד שלא יהרגוהו עשה כן וכתיב וחי בהם ולא שימות בהם. ישראלים הם ושחיטתן מותרת ואין אוסרין יין במגען וכן מסור. אף על גב דאמרינן בברייתא בפרק השולח (גיטין ד' מ"ה) שאינו כשר לכתוב תפילין ומזוזות דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שישנו בכתיבה ישנו בקשירה ופירש"י ז"ל דמסור אינו בקשירה שהרי פרק מעליו עול מצות אפי' הכי שחיטתן כשרה דנאמן על שאר איסורין עד כאן:
שו״ת הרשב״א חלק ז · חלק מ״א סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ז, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.