ועתה נכתוב האיך יתנהג בנתינתו אם הוא עמה בלירד"א יכול הוא ליתנו מידו לידה אחר שיכתוב הגט ויחתם מיד וכשהוא נותנו לה צריכין שנים לקרותו קודם שיתננו לה ואחר שיקראוהו נותנו לה מיד בפני אותן שנים וכן לאחר שנתנו לה כדי שלא יתחלף בין קריאה לנתינה. וצריך שיאמר לה בשעה שנותנו לה הרי זה גיטך. או שיאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וכשיתננו לה יזהר שישים הוא או שלוחו הגט בידה וידה פתוחה ויזהר שלא יהא הגט מונח בידו ותקחנו היא מתוך ידו דבעינן ונתן בידה ואם היא בושה לקבל ממנו תמנה היא שליח לקבל גטה מיד בעלה ותעשה אותו שליח לקבלה בפני שני עדים כשרים ותאמר לו קבל לי גט מיד פלוני בעלי או בלשון לעז פרי"ן מי גט או ראיפמ"י גט דמו"ן מרי"ט וכן הוא אם אינו עמה במדינה אחת תמנה היא שליח קבלה בענין זה לקבל לה גטה מיד הבעל בכל מקום שהוא והבעל נותנו לשליח ויאמר לו בפני עדים קבל גט זה לאשתי פלניתא כמו שאמרה והשליח יביאנו לאשה ואחר כך אם תרצה היא להביאו לב"ד ולכתוב לה שטר מעשה ב"ד תבוא לפניהם והם כותבין לה מעשה ב"ד שראו גט כתוב כהוגן וכתקון בי"ד. אם נעשה גרר בגט או ביני חטי וכתב קיומהון עם שריר וקיים לא יפסל בכך:
שו״ת הרשב״א חלק ז · חלק שצ״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ז, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.