עוד כתב שלווים הנאמנים שהיא רבית קצוצה וכן כשמוכרים פסק אחד בפחות חדא. כי כשמחרימין הקהל לפרוע לזמן פלוני לא למלוים נשבעו ולא המלוים מכרו חנם ואין זה אלא כאומר לחבירו הלוינו מנה שנשבעתי לקבץ ממוני ולזמן פלוני אתנם לך ועוד שמא נתחייבו העדים מלוה על פה ובמה קונה זה הא צריך מעמד שלשתן. וא"ת היא הנותנת דכיון דלא קנה מתנה הוא דיהיב ליה. ליתא דמכל מקום לא גרע מריבית מאוחרת ואיני מוצא צד היתר אלא זה. והוא שהקהל יחייבו עצמם בשטר לאחד במנה או במאתים לפרוע לזמן פלוני ואותו שנתחייבו לו ימכור זה החוב בפחות כי זה מותר מן הדין אלא שאני חוכך בו משום הערמת ריבית:
שו״ת הרשב״א חלק ז · חלק קט״ו סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ז, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.