תשובה: מסתברא שכתובת אלמנה, לעולם היא בכלל תקנה זאת, ולעולם כל שגובה, מדירים אותה. ואלמנה דוקא. אבל באשה אחרת, אינה בכלל זה, ואפילו גרושה. וכדגרסינן (במס' גיטין דל"ה ע"א), אמר שמואל: ל"ש אלא אלמנה, אבל גרושה משביעין אותה. ומה שאמרת: שאם אתה אומר כן, אטו אשה שהודה [שמא צ"ל: שהודתה] מקצת, מי לא משביעין לה שבועת התורה, או נדון עליה דין הדרא. הא ליתא! דהא אלמנה דוקא, וכטעמא דאמרינן (שם) עליה: אלמנה שאני, דבההיא הנאה דקא טרחת קמי יתמי, אתייא, לאורויי.
שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק ע״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vilna, 1885
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.