תשובה: מדידיה לדידה, לא כתב לה, אלא אדעתא דנישואין ממש, דהרי היא עתידה להיות נשואה תחתיו, ומשמשתו. והילכך, כל עצמו לא כתב, אלא על דעת כן. וכל שלא נישאת, לא זכתה במה שכתב לה. אבל מדידה לדידיה, כלומר מן אב דידה לדידיה, משום איחתוני, שיקרא חתנו הוא, והא איחתוני לה, שהרי נקרא חתנו. דמה לו לאב בין נישואין לאירוסין, בין כך ובין כך [חתנו] מקרי, ולא מיתוסף מידי בין אב דידה לדידיה, מאירוסין לנישואין, דאף משעת אירוסין מיקרי חתנו, כמשעת נישואין, כיון דאיתחתנו ונקרא חתנו משעת אירוסין, זכה בהם הבעל.
שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק ע״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vilna, 1885
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.