שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק מ״א סימן ה׳

עוד י"ל: דאפי' אתמ"ל דרבנן פליגי בכל שרף העיקרין, ואפילו באילן דאינו עושה פירות, וכדר' יוחנן. אכתי איכא למימר הלכה כר"א בהא, הואיל וסתם לן תנא דשביעית כוותיה דר"א. ור' יוחנן דאמר: לעולם ר"א, ולדבריהם דרבנן קאמר להו; למימרא משום דס"ל בכל קיטפא דשרי, קא מפיק לה למתני' מדרבנן. אלא משום אסהדותיה דר' יהושע קאמר, וכדכתי' לעיל. ודילמא לעולם כר"א ס"ל, וכטעמיה דאמר הלכה כסתם משנה. והא דא"ל ר' זירא לר' פדת: חזי דקא שרית קיטפא לעלמא; לאו מהאי טעמא לחוד, דמוקי לה לר"א כמתני' קאמר ליה, אלא מינך ומאבוך קא"ל. הא לדידן, דקי"ל דאי אמרי' בארבע, בספר טהרות קאמרינן, הא בשאר סדרי איכא. וכדאמרינן התם בנדה, לעיל מינה, גבי ההיא דרב יהודה אמר שמואל, אפשר נמי דקי"ל כר' אליעזר בהא, משום דסתם לן תנא כוותיה, ואפילו ת"ל דר' היא. ור"ח ז"ל הכין פסק. דכי אמרינן כר"א, בארבע בספר טהרות, אבל בשאר סדרי איכא. והתם בפרק אין מעמידין, דאייתי ההיא דר' יהושע, לאו למישרי כל שרף חוץ משרף הפגין קא מייתי לה, אלא לאפוקי מההיא דר"א, דהמעמי' בשרף הערלה. דהיא, אפי' בשרף והעיקרין, ואפילו אילן העושה פירות, הא מייתי לה. ואפילו הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מהלכות שמיטה ויובל הלכה י"ט ודו"ק יע"ש, ובכ"מ שם) כן פסק בשרף העיקרין, דאילן דאינו עושה פירות, דקטפו זה פריו. וזה נראה לי עיקר. ואתה הסכמת לפסק זה, יישר חילך. וכל מה שהסכמת שם, נכון הוא.