ולענין פסק ההלכה, קי"ל בקיטפא דפירא דאסיר, דלא פליגי רבנן עליה דר"א. ובקיטפא דגוזא, באילן דאינו עושה פירות, נמי אפשר דהוי פירא, אפילו לר' יוחנן, וכדר' זירא. ופשטא דמתני' דשביעית, רבנן תנו לה. דאי ר"א, מאי איריא קטף, אפי' אילן עושה פירות. והא דדחי ההוא סבא משמיה דר' יוחנן, לעולם ר"א ולדבריהם דרבנן קאמר להו, שינויא הוא, ולא סמכינן עלה, אלא אפשטא דמתני'. ואי משום דר' יהושע, דלא מפליג בין שרף הפגין לשרף העיקרין. איכא למימר דרבי יהושע, מדשמעיה לר"א דאתא לאשמועינן רבותא, ואסר אפי' בשרף העיקרין דאילן העושה פירות, אהדר ליה ר' יהושע, ואסהיד דבאילן העושה פירות, לא אסרו בשרף העיקרין (אסרו האילן) אלא בשרף הפגין. ומיהו: באילן דאינו עושה פירות, אפי' לרבנן מודו בשרף העיקרין, דקיטפו זה פריו (ובית שמאי הוא) וכדיוקא דר' זירא, וכדכתיבנא לעיל.
שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק מ״א סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vilna, 1885
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.