שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק רפ״ד סימן א׳

שאלת: נמצא כתוב בתקנה, אשר תקנו הקהל כלשון הזה: ראינו לתקן בינינו התקנות והנהגות, להביא עלינו האמת והשלום. וכן הסכימו: שהברורים, לא ימנו פסול לעדות שלהם ואפי' לאחד מהם. והברורים לא יתיעצו בברירת הברורים המתמנים תחתיהם, עם שום אדם, הברורים המתמנים מראש השנה ואילך, לא יוכלו לעשות דבר, בלתי עצת היועצים. היועצים ימנו אחרים תחתיהם, משנה לשנה, הברורים. והיועצים לכשיגיע זמנם למנות אחרים תחתיהם, יעמדו באושטגי"ש חוץ לעיר, ויאכלו משלהם עד שתגמור הסכמתם. ויכריזו ע"י השליח צבור בבית הכנסת, בשעת התפלה, פלו' ופלו' מתמנים. מינוי הברורים והיועצים לא ילך אחר הרוב, אלא א"כ ירצה כל אחד ואחד מהברורים והיועצים למנות אחר תחתיו, הרשות בידו, אף על פי שלא יסכימו עמו חבריו במינוי אותו הברור, או אותו היועץ שימנה תחתיו. ע"כ נוסח שטר התקנה. ועיינתי בשטר התקנה, ואין בו זמן ידוע לברורים, ולא ליועצים. אלא לשון: משנה לשנה. וממה שכתוב בתקנה, בעמידת האושטגי"ש, מורה שיש זמן לכולם. ואולי זמנו של זה, לאו כזמנו של זה. אלא כך נהגו היום, שזמנם אחד משנה לשנה, ינהגו לצאת חוץ לעיר ערב ר"ה, לברור שם ברירתם כל היום. אף על פי שהיה במחשבתם שיסכימו בברירתם בלי אושטיגי"ש, היו עושין כן, כדי להסתלק מן הספק. ומידי היתה זאת, כאשר נודעתי בעל הספקות. ועכשו נולד לי ספק אחר, ואומר אני: שאין לדבר זמן, עד שיגיע ר"ה. שכבר יצאו מברירתם, וצריכים הקהל לברורים להנהגתם. ואם יבא בעל דין לחלוק ולומר: כל זמן שירצה למנות אחרים, הרשות בידם. וזמן רצונם, זהו רצונם. אני שואל: מי שיאסור על עצמו בשר או יין, עד שיגיע זמן לברורים שבזמן הזה למנות אחרים; עד איזה זמן יהא אסור? שאני אומר אסור כל השנה כולה. זה נוסח דבריך, ופלפלת לגלגל על זה דקדוקי הלכות מרובות, ודמיונות, שאם באתי לענות על כל דמיון ודמיון, שמא יאריך הספור, ואבלבל לך הרעיון. על כן אני מדלג לעיקר מה שהיא השאלה, ואניח עכשיו השאר, אף על פי שבאו דברים ע"י גלגול בכתבך, שאני צריך לענות עליהם כדי להתלמד במקום אחר, וכדי להוציאך לפי דעתי, למה שאני רואה שתקעת בו יסודות, ויש בו להקל ולהחמיר.