שאלה: האשה שנדרה בנדרים שהבעל מפר. והקים לה בו ביום, באחד מהלשונות של קיום, וכסבור דאינו מלשון הקמה, ובו ביום הפר לה. ואח"כ נודע לו, דהוא לשון הקמה, אי הפרה זאת הויא הפרה מעליא? ודמיא האי מילתא, ליודע אני שיש מפירין, אבל איני יודע שיש נדרים. דאיפליגו (בנדרים דף פז:) רמ"א: לא יפר, וחכמים אומרים: יפר; וקי"ל כרבנן. א"ד האי הויא הפרה מעלייא, דהתם שאני, דהוא מוטעה בגוף הנדר, ושתק, אין שתיקתו מעכבת בהפרה, דשב וא"ת הוא?
שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק רי״ז סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vilna, 1885
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.