שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק קצ״ה סימן ב׳

תשובה: נ"ל שהדין עם שמעון, ולא מטעמיה. דאע"פ דאין השטר אלא לראיה, מ"מ הנייר יכול לעכב מחמת משכון. אלא שיש טענה אחרת גדולה, והוא שאסור להשהות שטר פרוע בתוך ביתו, משום ואל תשכן באהליך עולה. ואינו רשאי לעכב בידו דבר שאפשר שיבא לידי תקלה, ואם לא בא על ידו, בא ע"י בנו או בן בנו. ואף על פי שהוא טוען, שהוא מעכבו בשביל ממון אחר, כיון דאותו ממון לא נתן ליתבע בשטר זה, כי זה כבר נמחל שעבודו, יש לחוש שמא ימלך למחר, ויתבע בו. וכתיב: אם און בידך, הרחיקהו. וראיה לדבר, ממה שאמרו בפ' האשה שנתאלמנה (דף י"ט ע"ב). א"ר כהנא: אסור לו לאדם שישהה שטר אמנה בתוך ביתו, שנאמר: אל תשכן באהליך עולה. ואריב"ל: אסור לאדם שישהה שטר פרוע בתוך ביתו, שנא': אל תשכן וכו'. ואמרי' עלה. מאן דאמר שטר פרוע, כ"ש שטר אמנה. ומ"ד שטר אמנה, אבל שטר פרוע לא, דזימנין דמשהי ליה אפשיטי דספרא. אלמא, לריב"ל דאמר: דאסור לאדם שישה' שטר פרוע, אפי' דטוען עלה דמעכבי אפשיטי דספרא, אסור. ומכאן אתה למד, דכל שטר שנפרע חובו ממש, אסור לשהותו משום תביעת ממון אחר. וקי"ל כריב"ל