שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק קמ״ו סימן ב׳

שאלתם: ראובן שמכר ביתו לשמעון, בקנין ומעכשו, ובתנאי שאם יהיו לו מעות בתוך ד' שנים, שיחזירם לו. ובתוך ד' שנים אלו, ירד שמעון לבתים, ודר בהם. ולאחר מכאן, חשש שמעון משום איסור רבית, וביקש מראובן שיקח ממנו שלשים דינרים מחמת הפירות, וקבל ראובן ממנו. אלא שחשש שמא יגיענו שום הפסד בכך, מחמת תיקוני הקהל בענייני המס והתשחורת. וקבל שמעון על עצמו, בקנין גמור, ובשטר, ובנאמנות גמורה, ובשבועה, כל נזק והוצאה והפסד שיגיענו מחמת קבלת אותם שלשים דינרים, עליה דידיה דשמעון ליהדר. ועכשיו, בא ראובן ותובע לשמעון מכח שטר זה, מה שאמר שהוציא והפסיד מחמת כך. וטען שמעון: שיברר לו נזקו. ועוד, שאינו חייב, אלא במה שהגיעו בתוך הד' שנים בלבד, ולא כמה שיגיענו לאחר זמן תשלום הד' שנים. ושאלתם ממני, להודיעכם דעתי: הדין עם מי?