שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק שכ״ד סימן ג׳

ומעתה, אין אתם צריכין לכל כך, אלא נותן גיטה על ידה מדעת אביה, מחשש קטנה, ושפיר דמי. ולא עוד, אלא אפילו קטנה יכולה היא להתגרש על יד עצמה, שלא מדעת אביה, לפי דעת רבותינו הצרפתים ז"ל, שאמרו במחלוקת ר"י וחכמים: לאו בנערה דוקא, אלא אפילו בקטנה נמי, פליגי רבנן. ונערה דנקט, לאשמעינן כחו דר"י הוא, דנקט דאפילו בנערה פליגי. והביאו ראיה, מאותה שאמרו בפרק האיש מקדש (קידושין דף מד:): בעא מיניה רבא מרב נחמן: נערה, מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה כו'? ואהדר ליה: שאין עושה שליח. ואותיבנא מדתנן: קטנה שאמרה: התקבל לי גיטי; אינו גט עד שיגיע גט לידה. הא נערה, הרי זה גט. דאלמא: משמע דס"ל דמתני' דקטנה שאמרה: התקבל לי גיטי; אפילו בשיש לה אב משמע להו. ואפ"ה, משהגיע גט לידה מגורשת. ואף על גב דדחינן התם, ואוקימנא בשאין לה אב, וחסורי מחסרא, והכי קתני: בד"א, בשאין לה. אבל יש לה אב, אם אמר לו אביה: צא וקבל לבתי גיטה; אם רצה לחזור, לא יחזור. מ"מ שמעינן דבקטנה שמתגרשת על ידי עצמה, לא מספקא להו. דאם איתא, הו"ל למפלג בדידה. בד"א, בשאין לה אב. אבל יש לה אב, אף על פי שהגיע גט לידה, אינה מגורשת. אלא פשיטא להו, דעל ידה מתגרשת, הואיל ויודעת לשמור גיטה, אלא שאין לה שליחות. ועוד, מדאמר רבא בפ' התקבל (גיטין דף סה): שלש מדות בקטן. צרור וזורקו, אגוז ונוטלו, זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרין, וכנגדה בקטנה, מתגרשת בקדושי אביה. ומדקאמרינן סתם, מתגרשת בקדושי אביה, משמע דאפילו בחיי אביה. אלא שבזו נחלק הרב אלפסי ז"ל, ופרשה לאחר מיתת אביה, ולומר דקטנה לכ"ע אינה מתגרשת, אלא מדעת אביה. וכן דעת הראב"ד ז"ל. ומ"מ, על דעת אביה מתגרשת, בין נערה בין קטנה, וא"צ לפנים.