שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק שכ״ד סימן ב׳

תשובה: כל מה שאמרתם, יפה אמרתם. שאפשר לאביה לקבל גיטה בשליחותה, וממה נפשך מתגרשת, או לכתוב ב' גיטין, אלו היה הענין צריך לכך. אבל אין צורך לכל מה שאמרתם, שאני רואה שאתם סבורין כי קטנה שאינה יכולה לקבל גיטה, היינו שאין לה יד כלל, ואפי' קבלה גיטה מדעת אביה. וזה אינו כלל, וא"צ לפנים. אלא אם מדעת אביה קבלה אותו, מתגרשת היא בלא ספק. ולא נחלקו ר"י וחכמים, אלא בנערה שקבלה גיטה מדעת עצמה, שלא מדעת אביה. לדעת האב, אין כאן שתי ידים זוכות, אלא יד האב, שמדעתו היא מקבלתו. ועוד, דבקדושין פרק האיש מקדש [קידושין מ"ג] נחלקו ר"י ור"ל, אם כמחלוקת בגירושין, כך מחלוקת בקדושין. ור"י סבר: היא מחלוקת בגירושין, אבל בקדושין ד"ה אביה ולא היא. ואלו במקבלת מדעת אביה, (קדושין דף י"ט ע"א): אמר רבא ר"נ: אומר אדם לבתו הקטנה: צאי וקבלי קידושיך, מדר"י בר יהודה. לאו אר"י בר יהודה, מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו. וכי משייר בה ש"פ, הוו קידושי. הכא נמי, לא שנא. ועוד, דהא קא מפרש התם, טעמי' דר' יוחנן (קידושין מ"ג:), דמחלק בין קידושין לגירושין, ואמר: גירושין דמכנסת עצמה לרשות אביה, בין היא בין אביה. קדושין, דמפקעת עצמה מרשות אביה, אביה ולא היא. כלומר אינה יכולה להפקיע עצמה מרשות אביה, אלא מדעת אביה. ואקשי': והרי מאמר, דמפקעת עצמה מרשות אביה. ותניא: קטנה מן האירוסין, אין עושין בה מאמר, אלא מדעת אביה. והנערה, בין מדעת אביה, בין עצמה? הנה זה מבואר, כי על ידה ועל יד אביה, היינו מדעת עצמה בלא דעת אביה, ועל דעת אביה שלא מדעתה.