שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק שי״ד סימן ב׳

תשובה: תחילת כל דבר, צריך אני לומר, שהדבר אסור. ומכוער, הוא אסור, מפני שעובר בלאו: דלא תהיה קדשה. ומשום אל תחלל את בתך להזנותה; ויש בו איסורא דאורייתא. ומכוער, משום דקודם מתן תורה, אדם פוגע אשה בשוק, ואם נתרצו שניהם בועלה ומקיימה לו לאשה, או נותן לה שכרה והולך לו. כיון שנתנה תורה, נתחדשה הלכה. שהרוצה לישא אשה, יעשה בה מעשה לקדש אותה בכסף, שיכתוב לה כתובה, ויעשה עמה חופה. גם במקומות רבים, יש הסכמה שלא לקדש אלא בעשרה, ושיהיו שם אביה ואמה או מקרובותיה, והחזן מהקהל. כ"ש, שאין מותר לישא אשה דרך פתוי והפקר, כ"ש שישאנה על אשתו דרך זה. כי אף בכשרות החרים רבינו גרשום ז"ל, שלא ישא אדם אשה על אשה. אלא שהרמב"ם ז"ל מראה פנים להיתר, שישא נשים רבות כמנהג הישמעאלים שעושין כן. וכפירוש הר"ח הלוי ז"ל. דכתב: דקי"ל נושא אדם נשים רבות, והוא דיכול למיקם בסיפוקייהו. ודוקא במקום שנהגו. אבל במקום שלא נהגו, אסור לאדם לישא אשה על אשתו. דאנן סהדי דעל דעת המנהג איניסבא ליה, דלא לינסיב אחריתי, והו"ל כחמר שאינו יכול לעשות גמל. וראובן זה, עשה שלא כהוגן, ועשה זה מפני שעברו יותר מעשר שנים שלא נתעברה לו אשתו. ואם עשה זה בשביל שלא יתבטל מפריה ורביה, ולעשות מצוה, לקח את דינה לפילגש ולשפחה על אשתו, שלא כן.