שו״ת הרשב״א חלק ד · חלק ט״ז סימן ג׳

תשובה: לא ידעתי זמן ב"ד קצוב בגמרא בהבאת העדי' וראיותיו, יתר מל"י. כמ"ש בפרק זה בורר (סנהדרין ל"א ע"א) כל ראיות שיש לך להביא, הבא מכאן ועד ל"י. כזמן שנותנין ב"ד לפריעת חוב או סתירת כותל או אילן העומד ליפול. ועל אלו אמרו דרך כלל בפרק הבית והעליה (קי"א): וכמה זמן ב"ד: ל"י. וכן מדברי רבותי' בעלי התוס' ז"ל בבבא קמא (ט"ו ע"ב), גבי: נזקקין לתובע תחילה. ומיהו, אם התובע גברא אלמ', שאם יביא עדים הנתבע לאחר ל"י, ולא יוכל הנתב' להוציא אח"ך מן התובע מה שכבר לקח ע"פ הב"ד, מסתברא שמאריכים הזמן, ואפי' עד י"ב חדש. כמ"ש בפרק הגוזל (בבא קמא קי"ב ע"ב). רבינא שהיה כו' תריסר ירחי שתא. פי': דלא כתב ליה אדרכתא עד י"ב חדש. ופרישנא טעמא התם (בבא קמא קי"ב ע"ב): משום דמרא דאחא בר סמא גברא אלמא הוה. ואי מתייא אדרכתא לידיה, לא הוה אפ' לאפוקה מיניה. אלמא: כל שהתובע גברא אלמא, אין ממהרין לפרעו כשאר בני אדם, משום חשש: שמא לא יוכלו להוציא מידו אם שמא יביא הנתבע עדים, ומרע לשטרא. והכא נמי דכותא היא. ובנדון שלפנינו, יראה בעיני: שאין דנין את הכותי אלא בדיני ישראל ממש. שהרי כך קבלו על עצמן ראובן והכותי: לדון ב"ד ביניהם כדין שני ישראלים. וכן אף על פי שהוחזק כפרן בעדים על המקצת, לא אבד השאר, שלא הוחזק כפרן. דגרסי' בפ"ק דבבא מציעא (ג' ע"א): אמר רבי חייא: מנה לי בידך, והלה אומר: אין לך בידי כלום, והעדים מעידים אותו שיש בידו חמשים, זה נותן חמשים, וזה נשבע על השאר. ולפרש שמות העדים, אם הזמן מועט כשלשים יום, אפשר שאינו צריך לפרש. אבל ראוי להאריך הזמן מפני שהתובע גברא אלמא, כמו שאמרנו. נראה שצריך לפרש, כדי שלא ידחנו במתכוין עד יב"ח. ובכענין זה אמרו: פרעתיך בפני פ' ופ', והלכו להם למ"ה. ומ"מ מסתבר': שכל מה שתלוי היא אחר ראיית הב"ד, שלא יהא השמטה בדבר.