תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק צ״ד סימן ג׳

ולפי שידעתי שכלך יפה אגיד לך דבר בא לידי ומה שאמרתי אע״פ שנחלקו עלי כל חבירי מדעתי שאין מחלוקתם רק מצד ההרגל ומה שלא הורגל נעשה להם זר ואתה בנפה יפה שלך תבור אוכל. מעשה בא לידי בשטר שכתוב בו מנה והיה ראוי לכתוב בו מאתים ומת העד האחד עד שלא נתקן והיו הבעלים רדופים ללכת ואי אפשר להתעכב עד שיחליפו השטר, אמרתי ימחוק ויכתוב מאתים ויקיים בין סהדא לסהדא ויכתבו כן. אנחנא סהדי חתמנא על שטרא דנא דאית ביה מחקא, וסמכי בהא אהדא דאקשינן בריש גט פשוט (בבא בתרא דף קס״ד) הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר אמאי ניחוש דילמא מחיק ליה לעילאי וכתיב ביה מאי דבעי וה״ל אידי ואידי נמחק פעם אחת ואוקימנא דכתיבי בין סהדא לסהדא אנחנא סהדי חתמנא על מחקא ושטרא על נייר, אלמא אין חוששין לומר כי מה שכתוב אחר חתימת הראשון אנחנא סהדי לא כתב כן אלא האחרון ואין סומכין על עדותו של אחד, כי בודאי אין חושדין ע״א בשקרן ולא כתב כן עד שהסכים חבירו עמו ומדעת שניהם נכתב שהרי ע״א קם לשבועה ופעמים לממון כשאינו יכול לישבע ואין חושדין אותו בשקרן. ואם תאמר התם הוא שחתמו על המחק בשטר שהוא על הנייר עד שכתבו כן אנחנא סהדי וכו׳ אבל כשחותמין על הנייר חוששין לו ונאמר שמא העד השני כתב כן ואין כאן אלא עד אחד על קיום מחק. זה אינו אפשר שהרי הקשה עליה מסיפא דקתני הוא על המחק ועדיו על הנייר פסול ואמאי נכתוב הכי אנחנא סהדי דחתמנא אניירא ושטרא על מחקא והוצרכו לדחוק משום דסוף סוף מחיק, והקשו עוד כמה קושיות והוצרכו לפרק אותם בכמה פירוקים, ואם איתא מאי קושיא לימא שאני הכא דסהדא חתים אניירא ולאחר שחתם נמחק וכתב אנחנא סהדי דכתיבי בין סהדא לסהדא חד הוא דכתב ומסהיד ולאו כל כמיניה לשווייה שטרא. זו אשר סמכתי עליו להכשיר ואתה העמד דבר על בוריו והודיעני: