תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן חלק צ״א סימן ד׳

אבל הטענה גופא שאין נפסל מחמת פסול הקיום לבד הוא, שהוא נכשר בחותמיו ומכאן ואילך אין נפסל מחמת פסול הקיום לבד שהוא כמי שאינו והשטר הוא כשר. והא דאמר התם פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס״ב) הרחיק העדים מן השטר שתי שיטין פסול שיטה אחת כשר וא״ר יוחנן ל״ש אלא בין העדים לשטר אבל בין העדים לאשרתא אפילו שיטה אחת פסול מ״ט דילמא כתב הוא ועדיו בשיטה אחת וקסבר שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר, דמשמע לכאורה דכיון דאפשר למיפק מיניה זיופא דאפילו שטרא נמי מיפסל ביה, לא היא דלא שטר פסול קאמר אלא קיום פסול וכאילו אינו דכשהרחיק שתי שיטין מן הכתב רואין אותן העדים כאילו אינם כאן שאי אפשר לבא לידי זיוף ע״י כן לא בשטר זה ולא בעלמא הרי זה כשטר בלא עדים אבל שיטה אחת כיון שאי אפשר לבא לידי זיוף ע״י כן לא בשטר זה ולא בעלמא כשר, אבל בין עדים לאשרתא הקיום פסול דכיון דאפשר לבא לידי זיוף לעלמא דגייז ליה לשטרא וכתב ביה מאי דבעי דקסבר שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר והקיום מלמטה לפיכך אנו רואים אותו לקיום כאילו אינו אבל השטר כשר, ובנידון שלפנינו גם כן אע״פ שלא נעשה הקיום כהוגן לפי שקבלו עדות שלא במעמד שלשתן, הקיום הוא שנפסל בכך וכאילו אינו אבל השטר שכבר נכשר אינו נפסל, ואע״פ שיסמכו ב״ד הבא אחריהם על אותו קיום אפ״ה אינו נפסל השטר בכך שלא אמרו חכמים שמזוייף מתוכו פסול אלא בכעין שטר שחותמיו פסולים ואין פסולן נודע וניכר מתוך השטר כגון ההוא שטרא דחתימי עליה תרי גיסי וא״נ כמו גט שנכתב שלא לשמו דאפילו רבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי כיון דאפשר שיסמכו עליהם ואין העדות כשרה הרי זה מזוייף מתוכו בשעת חתימתו והרי זה פסול מיד דאע״פ שמסרו אחר מכאן בעדים כשרים אינו אלא כמוסר שטר שכבר נפסל, ואינו דומה לגט שחותמיו כותים ושמותיהן מובהקין שכשר בעדי מסירה לרבי אלעזר דאמר פ״ק דגיטין וכמו שכתבו למעלה, לפי שחתימתן של כותים אלו כיון שהן ניכרים תוך השטר עצמו לא אתו למסמך עלייהו והלכך אינה חתימה אלא ככתיבה דעלמא שאינה לא מעלה ולא מוריד ולפיכך אין הגט נפסל מתחלתו מחמת אותה חתימה וכשנמסר אס״כ בפני ישראל הרי זה כשר למאן דאית ליה עדי מסירה כרתי:

תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק צ״א סימן ד׳

על התשובה הזאת