ואחר ההקדמות האלו אני אומר כי לדברי הגאונים ז״ל שאמרו שבכל שטר שאין גובים אלא מבני חרי אינו יכול לומר שטרך בידי מאי בעי הלכך גם כאן אילו טען פרעתי נאמן שאינו אלא כמלוה ע״פ, אבל לדברי האומר שאף שאין גובה אלא מבני חרי אפ״ה אינו יכול לומר פרעתי דא״ל אידך שטרך בידי מאי בעי, בשטר שאין בו אלא ע״א נמי אילו טען פרעתי אינו נאמן דיכול הלוה לומר שטרך בידי מאי בעי כדרך שהוא אומר בשטר של שני עדים. ולזה דעתי נוטה, ויש לי ראיה בזה בהמפקיד אצל חבירו בשטר דאמר בסוף המוכר את הבית (בבא בתרא דף ע׳) דנאמן לומר החזרתי דוקא בשבועה ומשום מגו דאי בעי אמר נאנסו הא לאו הכי לא ואע״פ ששטר פקדון אין גובין בו ממשעבדי. ואיני רוצה להאריך בזה כי אינו מקום אריכות בדבר זה, ואם טען ואמר אשתבע לי דלא פרעתיך שומעין לו דהא אמרינן בשטר שיש בו שני עדים אם טען כך שומעין לו כדרב פפא דאמר הכי פרק שבועות הדיינין (שבועות דף מ״א) ואם הכחיש את העד שבשטר זוקק לשבועה לפי גמרתנו כמו שאמרתי, ולא כדברי הירושלמי דאמר אינו זוקק. על זה הרחבתי לפניך כאשר הראוני מן השמים מפני שאמרת לבאר לך היטב:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק צ׳ סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.