וא״ת מכל מקום כיון שאין נפרעין מן היתומים עכשיו אם איתא דגובה מן הקבלן והקבלן חוזר עליהם והרי זה כאילו אחר גובה מהם וכאותה שאמרו פרק כל הנשבעין (שבועות דף מ״ז) גבי מת לוה בחיי מלוה ואחר כך מת מלוה דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ואמרינן הבו דלא נוסיף עלה ואמרי׳ התם (מ״ח) ההוא דשכיב ושביק ערבא אתו בני מלוה ותבעו לערבי סבר רב פפא למימר הא נמי דלא נוסיף עלה הוא א״ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא אטו ערבא לאו בתר יתמי אזיל. לא היא דהתם היינו טעמא משום דלרב ושמואל יתמי פטורים נינהו לגמרי לא שנא קטנים ולא שנא גדולים והלכך אילו אתה גובה מן הערב אפילו מערב קבלן לא הועילו רב ושמואל כלום ועל כרחן ישלמו היתומים לערב דאמר להו אנא הא פרענא השתא לבעל חובי דאבוכון זילו שלמו לי, אבל הכא אינו כן שהיתומים אינם פטורים לגמרי אלא שממתינין להם עד שיגדלו ויחפשו אם התפיס אביהם צררי או אם יש לו שובר הלכך אפילו אתה גובה מן הקבלן והקבלן הולך אצל היתומים מה בכך הרי הקבלן אינו נפרע מהם עד שיגדלו שאפילו בקבלן עצמו אנו חוששין שמא לו התפיס הלוה צררי וכדמשמע לכאורה התם פרק גט פשוט מדחלקו בין שנעשה לו ערב ישראל ובין שנעשה לו ערב כותי כדאיתא התם וא״כ מה הפסידו ליתומים, ואע״פ שיש מרבותינו ז״ל שהשוו אותם לההיא דפרק כל הנשבעים לא נראה לי כן אלא כמו שאמרתי:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ט׳ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.