תשובה יש בזה דעות חלוקות לראשונים ז״ל, שהר״ר זרחיה הלוי ז״ל כתב בשלהי גט פשוט בעובדא דערבא דיתמי דפרעיה למלוה מקמיה דלודעינהו ליתמי שאילו הודיעם קודם שיפרע למלוה היה גם הערב פטור עד שיגדלו היתומים, אבל הרב בעל העטור כתב בהיפך זה, ונראים דברי הר״ר זרחיה ז״ל לפי ששנינו שאין נפרעין מן הערב תחלה וכיון שכן אין הערב חייב עד שיתבע הלוה תחלה וכיון שאין לתבוע היתומים בעודן קטנים לפיכך אי אפשר לתבוע הערב, אבל מסתברא דה״מ בערב גרידא ומן הטעם שאמרנו אבל ערב קבלן נפרעין ממנו לאלתר ואין ממתינים ליתומים עד שיגדלו, ותדע לך שאפילו ביתומים עצמם אין הטעם אלא מחשש צררי או שובר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בפרק שום היתומים (ערכין דף כ״ב) והיינו נמי דכשמת לוה בגו זמניה נפרעין מין היתומים ואפילו הם קטנים כדר״ל דאמר הכי פרק השותפין (בבא בתרא דף ה׳) וכן נמי בשמתיה ומית בשמתיה א״נ כשחייב מודה וכיון שכן קטנים שאינם יודעים לחפש אחר זכותן אין נזקקין להם אבל לאחר שיגדלו. גובין מהן ובשבועה והלכך קבלן שנפרעין ממנו תחלה גם במקום יתומים קטנים נפרעין ממנו ולמר ממתינין לו אי משום צררי ומשום שובר הרי הוא יכול לחפש עכשיו וגדלות היתומים וקטנותם אינו מעלה ומוריד לו בכך:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ט׳ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.