שאלה מי שזמן עדים לצוואתו ואמר להם הרי הוא מצוה מחמת מיתה הוו עדי צוואתי וכתבו וחתמו ככל היוצא מפי, אחרי כן צוה וחלק נכסיו לבניו והעדים אחר מיתתו כתבו וחתמו כל דברי צוואתו בשטר וכללו בו כל ההנחות והחלוקות שעשה, ומסרו אלו העדים אותו שטר הצואה כתוב וחתום ביד האפוטרופסים. אח״כ בא אחד מאותם מקבלי המתנה הכתובים בשטר הצוואה ותבע לעדים שיחתמו לו שטר בפני עצמו מכל אותו זכות שיש לו בצוואת השכיב מרע הנזכר, השיבו העדים הנזכרים כבר כתבנו וחתמנו ונתננו ביד האפוטרופסים וכבר עשינו שליחותנו ושם תמצא זכותך ממה שהניח הש״מ ואין אנו יכולים לחזור ולעשות שליחות פעם שנית והיאך נעשה מענין אחד שני שטרות שתגבה ותחזור ותגבה. השיב המקבל לא עשיתם שליחותכם שהרי לא כתבתם לי ולא נתתם בידי שום ראיה לגבות בה מתנתי מיד האפוטרופסים. השיבו העדים מעולם לא צוונו השכ״מ שנכתוב לך בפני עצמך שטר מאותה הנחה שהניח אלא צוה לפנינו ואנחנו כתבנו ביחד ועשינו שליחותנו. אם אתה חושש שמא יכפרו בך האפוטרופוס בוא ותבע מהם שיתפיסו לך עכשיו זכותך בב״ד כאשר ימצאו כתוב וחתום:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק פ״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.