תשובה כל מה שהסכימו בציבור בענייני ממון רשאין הם והכי הוא מוסכם ומקובל כאילו הוא דין גמור שהסכמתם בזה חזרה להיות דין ובלבד שיעשה מרצון הציבור. ואם יש ת״ח ממונה על הציבור שיהא הוא נסכם עמהם ועושים מדעתו ומרשותו כדאיתא פרק השותפין (בבא בתרא דף ט׳) הנהו טבחי דאתנו אהדדי דכל דעביד ביומא דלאו דידיה לקרעוה למשכיה אזל חד כו׳ אתא לקמיה דרבא חייבינהו איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא רשאין בני העיר ופריק ה״מ היכא דליכא אדם חשוב אבל איכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו דמתנו כלומר שלא ברשותו ומ״מ כל שהסכימו כולן רשאין, ובתוספתא (ב״מ פי״א) תניא רשאין בני העיר לומר כל מי שירעה אצל פלוני יתן כך וכך וכל מי שירעה אצל המלכות יהא נותן כך וכך ורשאין לעשות קיצתן ורשאין הצמרים והצבעים לומר כל מקח שיבא לעיר נהא כלנו שותפין בו ורשאים החמרים לומר כל מי שימות חמורו נעמיד לו חמור אחר והספנים לומר כל מי שתאבד ספינתו נעמיד לו ספינה אחרת, ומכאן נלמוד שכל תנאי וכל קצבה שרוצים לעשות אפילו בעלי האומנות בממון רשאין לקיים כל שהסכימו כל בעלי אומנות בעיר כטבחים וצבעים וחמרים וספנים וכל שכן כל בני העיר. ועוד שהרי שנינו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך חכמים אומרים אינו יכול לחזור ואביו נמי מן הדין כמי שאינו הוא ואפ״ה אינו יכול לחזור בו ואע״ג דהתם קודם גמר דין יכול לחזור בו הסכמת הרבים יפה שאין יחיד יכול לחזור לבטלה שאפילו לכתחלה הרוב כופין המועט:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ס״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.