ועוד דהא קי״ל כרבא דאמר שכיב מרע אינו קונה עד לאחר מיתה ואביי דאמר עם גמר מיתה הא הדר ביה וא״כ זה שנתן בצוואת שכיב מרע לא חלה מתנתו עד לאחר גמר מיתה ואם כן אפילו קנו מידו כמיפה כחו לא נתיפה שתהיה מתנתו מעכשיו ולאחר מיתה אלא שתהא לאחר מיתה כמו שצוה ואי אפשר שאין שטר לאחר מיתה, ועוד שאפשר שאפילו אמר כן בפירוש שהוא רוצה שיקנו בקנין זה לאחר מיתה לא קנו שלא אמר רבי יוסי בכותב נכסיו לבנו לאחר מותו קנה שזמנו של שטר מוכיח עליו אלא משום דכתב הוא זמן בשטר או צוה לעדים לכתוב בו זמן, וזכורני שכך קבלתיה ממורי הרב ז״ל, ואף אם תמצא לומר שאפילו לא צוה לעדים אלא שכתבו זה הזמן מעצמן התם הוא לפי שהוא צוה לעשות לו שטר מן הסתם יש לו לדעת שיכתבו בו זמן שכך נהגו וכל שלא מיחה בידם הוי כאילו צוה לכתוב באותו שטר זמן אבל כאן שאין כאן אלא מזכרת ולא צוה להם לחתום אם יכתבו בו זמן אותו זמן אין מוכיח. זהו שנ״ל בעיקר השאלה ואע״פ שיש בשאלה עניינים רבים וטענות מרובות תוספת על העיקר הם ע״כ לא חששתי לכתבם לא לבטלם ולא לקיימם אלא להשיב על מה שנ״ל שהוא עיקר בנדון שלפניכם:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ו׳ סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.