שאלה שכיב מרע צוה מחמת מיתה ונתן נכסיו מקצתן לבנו הקטן והשאר נתן לבניו הגדולים וכתב מתנותיו בשטר זכרון אחד וצוה לעדים לחתמו וכשבאו לחתום אמר לעדים בבקשה מכם שתעידו שתהיה צוואתי קיימת, אמרו לו העדים יש לחוש אם שמא תחזור במקצת שיהיה הכל בטל, וצוה לתקן בלשון הזה ואם אחזור בי בשום דבר מכל מה שכתוב לעיל יהיה הכל קיים עד שאחזור בפני שני עדים כשרים, ועוד כתבו העדים באותו שטר זכרון. עוד אמרו לו העדים יש לחוש שאם יהיה ניתק מחולי לחולי שיהא ערעור בצוואה וצוה להם לתקן זה ותקנו הם בלשון זה ואפילו אתרפא מחולי זה יהא הכל קיים עד שאחזור בפני שני עדים כשרים. ועוד כתבו העדים באותו שטר זכרון וקנינו אנו עדים על כל הכתוב לעיל ליפות כחו ולא לגריעות כלל והכל לפי ראות עינינו, ועדיין לא רצה שיחתמו העדים, ואח״כ חזר בקצת מתנותיו ועל השאר אמר לעדים שיהא בידם אותו שטר זכרון עד שיראה אם יחזור בו ממה שצוה או ממקצתו או מה יהיה, ונשאר אותו שטר במחקים ונגרע ונוסף ביד אחד מן העדים ולמקצת ימים עמד השכיב מרע מחליו ונרפא והלך בשוק ככל אדם, ולזמן שאלו אחד מהעדים מה עשית מהצוואה שצוית בפנינו והשיב לו כבר הוחזרה לי. ועכשיו חלה חלי אשר מת בו ונשתתק ולא הספיק לעשות צוואה ולזמן מועט באו שני האחים הגדולים ואותו שטר זכרון בידם ואמרו לעדים חתמו והעד אחד לא רצה לחתום כי אמר לעד השני אני ואתה יודעים שנתבטלה הצוואה שאתה החזרת לו כששאל ממך ולי אמר שהוחזרה לו ועוד שכבר נתרפא לגמרי מחליו והלך בשוק ככל אדם ונתעסק בנכסיו כמתעסק בשלו ואע״פ שקנינו מידו כמיפה כחו וכתבנו אפילו אתרפא הכל קיים עד שתחזור בי בפני שני עדים כשרים, הרי אני ואתה עדים שחזר בפניך שהחזרת לו שטר זכרון ולי אמר שכבר הוחזרה לו. ועוד כי לא נתכוין במה שאמר ואפילו אתרפא אלא שאם יתרפא וינתק מחלי לחלי שתהא צואתו קיימת כי לאותו שאמרו לו העדים חשש הוא וצוה לתקן, ועוד שהרי כתבנו שיהא הכל לפי ראות עינינו ולי נראה שלא נתכוין אלא לכך ולא שתהא צוואתו קיימת ואפילו יתרפא לגמרי, והעד השני אומר שיש להם לחתום שלא החזירה לידו אלא שהוא אמר שיתננה ליד בנו הגדול שהוא אחד ממקבלי המתנות ואפילו בא לחזור אינו יכול מפני שאמר שלא יהא רשאי עד שיחזור בו בפני עדים כשרים, ע״כ תורף טענות העדים. הודיענו אם יוכלו העדים לחתום או לא:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ו׳ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.