תשובה מסתברא כל מקום שנהגו שלא להכריז ולא נודע עיקרו של דבר למה נמנעו מלהכריז סתמא דמילתא לאו בטעות נהגו אלא אני אומר עיקר המנהג בדין היה ובדין נמנעו שאף במקום שאין מכריזין שם ראו שהיה בזה קלקול ליתומים או שנמנעים מליקח מפני שהיו מתבזים בכך כההוא דנהרדעא א״נ שכל אחד נמנע מליקח יאמר שמא יעלה אחד על מה שאומר ואחזיק עצמי כאמיד שלא במקום תועלת וזה דעת רוב העולם עכשיו. עוד יש צדדין אחרים שיגיע בהכרזה נזק ליתומים שאין אותה טענה של נהרדעא דוקא שהרי גם בעבדים ושטרות מטלטלין אין מכריזין בעבדים שמא יברחו בשטרות שמא יגנבו ושמא נמנעו מלהכריז לפי שראו כשהיו מכריזין ואין אדם מוסיף גם הראשון חוזר בו וריעא להו ליתמי בענין שאמרו בירושלמי פרק אלמנה דגרסינן תמן תנינן שום היתומים שלשים יום שום הקדש ששים יום ולמה שלשים כדי ליפות כחן של יתומים ויכריזו יותר משלשים יום שלשים יום אתה מיפה כחן יותר משלשים יום אתה מורע כחן ואמר אף בהקדש כן שנייא היא הקדש שאת תופס ראשון ראשון ויכריזו לעולם דיו להקדש שיהא כפלים להדיוט. ולמה אמר רשב״ג בית דין שמכרו שלא בהכרזה נעשו כטועין בדבר משנה אלא בסתם מקומות שלא נהגו שלא להכריז:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק נ״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.