תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ד׳ סימן ג׳

והראיה ממה שאמר פרק השותפין (בבא בתרא דף ה׳) למעלה מארבעה אין מחייבין אותו לבנותו בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן סמך לו כותל אחד מגלגלין עליו את הכל בחזקת שנתן עד שיביא ראייה שלא נתן. ועוד דגרסינן פרק מי שמת (בבא בתרא דף קנ״ד:) בגמרא לא כתב בו שכיב מרע וכו׳ שנינו במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה בחזקת שהיא שלו וקרא עליה ערער ואמר שלי היא והוציא זה אונו שמכר לו השדה או שנתן לו במתנה ואמר הלה איני מכיר בשטר זה מעולם יתקיים בחותמיו ואם אמר שטר פסים הוא או שטר אמנה הוא שמכרתיה לך ולא נתת לי דמים אם יש עדים הלך אחר העדים ואם לאו הלך אחר שטרו. ואע״פ שראיתי בשם רב האי גאון שעל הלוקח להביא ראיה כל שלא החזיק בה שלש שנים. לא נתחוורו דברים אלו אלא דמי המכר כמלוה על פה הם ונאמן לומר פרעתי. וכיון שמוכר זה הודה לאפוטרופוס האחד לאחר מכירה שקבל ממנו המעות ולא מיד חבירו אינו נאמן אלא זה נאמן לומר פרעתי חלקי וכיון שכן הוא אף הוא נאמן לומר לצורך היתומים קנינו ואיני חייב בזה כלום משלי (נאמן). ומה שאמרת שנפל מחלוקת בין האפוטרופסים זה אומר הנכסים השביחו וחבירי נטל השבח לעצמו והשני כופר בכל, הדין עם זה השני והרי הוא נשבע ליתומים שלא נטל משלהם כלום דאפוטרופוס שמינוהו בית דין הוא: