עוד השיב הרב ז״ל במקום אחר וז״ל אותם בני אדם שלא היו בעיר בשעת הנדוי *והחרם חייבים הם לנהוג נדוי וחרם ואם עברו בשום דבר מכל מה שגזרו והסכימו הקהל נפלו באותם עונשים שענשו הקהל שהציבור יכולים להסיע כל אנשי עירם בקיצתן ובלבד שיסכימו עליו רוב הציבור דכתיב הגוי כולו דרובו ככולו וכ״ש בהסכמת ת״ח דהיינו הסכמת אדם חשוב ואין אדם צריך לענות אמן במה שהציבור מנדין ומחרימין* ולא במה שהם משביעים על גזירותם כיון שרוב הציבור נסכמים וראיה לדבר ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם עכ״ל הרשב״א. עוד ותוספת על דברי הרב וסיוע אע״פ שאין דבריו צריכין חיזוק, כי אע״פ שרז״ל אמרו גבי שבועת העדות ושבועת הפקדון גבי מושבע מפי אחרים אינו חייב אא״כ ענה אמן כדאיתא במס׳ שבועות (ל״א:) היינו מושבע מפי יחידים כלומר מפי התובעים אבל מושבע מפי הציבור ממה שיסכימו הרוב לאו כל כמינייהו בין יענו אמן בין לא יענו בין שיהיו בשעת הנדוי והחחרם בין לא יהיו ואפילו יהו מוחים בחרם כיון שהמוחים מיעוט אינו מועיל להם המחאה כיון שרוב הציבור מסכימים ואפילו יהא הדבר שלא כדין כיון שיראה להם כדין רשאין ובלבד בהסכמת אדם חשוב. ומה שהוצרכו ישראל לענות אמן בהר גריזים והר עיבל לאו דוקא כי אפי׳ לא ענו אמן היה העניין מקובל שהרי ציבור היה אלא הם מעצמם אנו אמן להראות שקבלו התורה בסבר פנים יפות. א״נ קבלת התורה שאני שהוצרכו לענות אמן משום שהם תרי״ג מצות ואחר שיענו הפעם ההיא שוב אינם צריכים שבועה כי מושבע הוא כל יחיד מהר סיני לעשות מה שרוב הציבור מסכימים דאיכא הגוי כולו ורובו ככולו. וכן בענין סוטה היתה עונה אמן אמן כדי שלא יוציאו לעז על מי המרים אבל שלא מן הדין:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ר״פ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.