תשובה דע שכל ציבור וציבור יש להם רשות על יחידיהם שכל ציבור רשאין לגדור ולתקן בעירם כמו שב״ד הגדול יכולים לגדור ולתקן על כל ישראל, ומקרא מלא דבר הכתוב במארה אתם נארים הגוי כולו והרוב ככלם כדאיתא בע״ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה ל״ו:) וגרסינן פ״ק דב״ב (ח:) רשאין בני העיר וכו׳ להסיע על קיצתן ואלו שנשבעו בתקנת הקהל עשו שלא כדין ושלא כהוגן ואין רשאין לעשות כן וכל שאינם נוהגים כציבור נכשלו בחרמות הציבור שגדרו ותקנו על ענין המסים ותשחורות שלא יונה איש חבירו בפרעונו שזה כנשבע שלא יפרע מלותו ושלא ישלם מה שחייב עם הציבור כמו שישלמו חביריו וצריכים הם לישאל על שבועתם ולקבל עליהם חרמי הציבור ותקנתם ומה ששנינו פ׳ ד׳ נדרים (נדרים כ״ג:) הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בר״ה ויאמר נדרים שאני עתיד וכו׳ ואמרו בתוספות שאינו אלא דוקא שנשבע ונדר לעצמו אבל אם השביעו או הדירו חבירו אין ביטול זה מועיל כלום שע״ד חבירו נשבע ונדר וכן בשבועת ממון או שמשביעים הקהל אינה בטלות:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ר״פ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.