שאלה ראובן שדך אשה מדעת קצת קרוביו ונשבע בנקיטת חפץ לישא אותה ולקצת ימים חלתה אחת מאחיותיו חליה אשר מתה בו ומתוך חליה בקשה ממנו לאסור אותה אשה המשודכת לו ושישבע שלא ישאנה לעולם עד שעשה כן. וראובן הנזכר נתייעץ ומסר מודעא לפני עדים כשרים שאין כוונתו לקיים האיסור אבל יעשה רצונה כדי שלא תטרף דעתה עליה וכן עשה ואסרה על עצמו על דעת המקום ועד״ר ולא נשאל כלל על שבועת השידוכים ואח״כ מתה אחותו הנזכרת. ועל זה נחלקו המורים יש מי שאומר שצריך היתר ואין לו מפני שנדר ע״ד המקום כדאמרינן ע״ד המקום כי היכי דלא תיהוי הפרה. ואני אמרתי דשאני התם שהדבר במצות ה׳ ית׳ וכן כתבו בעלי התוספות. ועוד שזה תלה נדרו בדבר שאינו, שכך כתוב בנוסח האיסור פלונית שאינה הוגנת ועכשיו מכיר שהיא הוגנת. ואח״כ הוציאו קול המקטרגים שנשאל על השבועה הראשונה כדי להוציא הענין מדין לדבר מצוה, עוד גלגלו על זה דין המדיר בפניו שאי אפשר להתירו אלא בפני מי שנדר. ואני אמרתי שלא נאמר זה אלא במדיר שיש לו שייכות באותו נדר. אבל אם נדר בפני כמה אין זה מדיר שיהיו צריכים בהתרתו. הודיעני אם צריך היתר ואם יש לו היתר בפתח וחרטה:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק רע״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.