תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק רע״ב סימן ב׳

תשובה אם באו עדים שראובן זה אירעו אונס גוף או אונס דרך דבר ברור הוא זה שפטור שהרי אני רואה שכן שייר בשבועתו מפורש. אבל מה ששאלתם על פרטי האונסים שכתבת אם הם אונסים שיפטר בהם או באחד מהם, אני אומר דרך כלל שאונס כשמו ואין הרצון אונס ואילו מסבב זה אונסין לעצמו כגון שסבב על ידו או שלוחו או שאחרים עושים על דעתו שיהיו אדוני הארץ מאיימין אותו ומשימין עליו קנס אין זה אונס אלא רצון וכן הדין לכל שאר האונסין שאמרת. אבל אם מאיימים עליו שלא בסבתו ושלא מרצונו ויש כח ביד האנס ההוא לאנסו אין לך אונס גדול מזה ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש בזה חוץ מע״ז ג״ע ש״ד וכדאמרינן התם אין לך דבר וכו׳ ש״ד סברא הוא דההוא דאתא לקמיה דרבא וא״ל וכו׳ בפרק כל שעה ועיין שם, אלמא בכל שאר העבירות שא״ל עבור ואי לא קטילנא לך עובר הוא אם ירצה ואינו מביא עצמו לידי סכנה אם מכוין הכותי להנאת עצמו אבל אם באו להעביר על דת לא. וכן הדין במי שאיימוהו באונס הדרך שכל דברים אלו בחזקת סכנה הם והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות אבל כ״ז שהעידו עליו שני עדים שמכירים באונסו פטור מקנסו אם יש קנס בדבר ופטור מדיני שמים אם יש לו אותו אונס שהוא טוען. ומיהו באונס האויר שאמרת נראה שבכל צד קרוי אונס לפטור אותו משבועה, כי מן הידוע שרוב בני האדם האויר שנתגדלו בו טוב יותר להם בטבע מאויר שאר המקומות ושנוי האוירים דבר ברור שמזיקים. ומ״מ מי שנשבע שידור באחד המקומות שלא נתגדל שם חייב הוא לקיים שבועתו ואין אומרים אנוס הוא זה האויר לא יזיקנו או שלא ימיתנו. וכן הדין למסעדין יש מי שמאכלו בריאה ומן הידוע כי יש מן המאכלים שאינם בריאים כדגים והבשר מליח וכיוצא בהן ואפילו כן מי שנשבע שיאכל דג או בשר מליח אין אומר שלא יאכל שאנוס הוא זה שדרכו להיות מאכלו בריאה. אבל אם יש לו חולי ידוע שבקיאי הרופאים אומרים שאם ילך למקום פלוני שאוירו חם ביותר יזיקנו באמת היזק המביאו לידי סכנה דבר ברור זה שזה אונס הוא. ולגבי יוה״כ אמרינן רופא אומר צריך וחולה אומר אין צריך מאכילים אותו ע״פ רופא. ומ״מ צריך שיהיו שנים עדים כשרים ומכירים שרופאים אלו אומרים כן ואומר מדרך האמת לא לאיימו על שקר כדי להפחידו ולמנעו מלילך שכן פירש הוא בשבועתו. וכלל גדול הוא זה כל שהענין אמת האונס הזה מצילו משבועתו. ולענין כבוד אביו ואמו אם הם חולים וצריך לשמשם כבר פירש והוציא זה בשבועתו והרי מותר לעמוד ולשרת בפניהם כל זמן שמוטלים על מטתן. ועוד שנראים הדברים שראובן זה מדעת אביו ואמו נשא אשה ונשבע לשמעון חמיו והרי אלו מחלו על כבודן והאב שמחל על כבודו כבודו מחול. ועוד שמצוה ליקח אשה ובמקום מצוה שאי אפשר לקיימה ע״י אחרים מניחים כבוד אב ואם ועוסקים במצוה כדגרסינן פ״ק דקידושין (ל״ב) רבי אלעזר בן מתיא אומר אבא אומר השקני מים ומצוה בידו לעשות מניח אני כבוד אב ואם ועושה אני המצוה שאני ואבא חייבים במצוה איסי בן יהודה אומר אם אפשר למצוה שתעשה ע״י אחרים כו׳, וכבר אמרו שמכריז ואומר בת פלוני לפלוני והם לא יתנו אם לא יקבע דירתו שם, ויצחק אבינו לולא שנתקדש ונעשה עולה תמימה היה יוצא והולך מאצל אברהם לישא אשה, וגרסינן במגילה (ט״ז:) אמר רבה א״ר יצחק בר׳ שמואל בר מרתא גדול ת״ת יותר מכבוד אב ואם שכל אותן שנים שעמד יעקב אבינו בבית עבר לא נענש עליהן, ומצות פריה ורביה רבה היא ועשאוה במקומות כתלמוד תורה, וכדגרסינן במגילה (כ״ז) שאין מוכרין ס״ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה, ולפיכך זה שנשבע שידור עם אשתו במקום שאין אביו ואמו דרים שם ואין מתרצים לתתה לו אא״כ נשבע אפשר לומר שהוא מותר וכל שכן אם נתרצה האב בכך: