שאלה ראובן בעודנו בחור אסר על עצמו בשר ויין אם יעבור עבירה פלונית ועבר עליה והרי כל ימיו של זה בעבירה, אח״כ הוסיף לאסור פירות ודברים אחרים אם יעבור עוד ועבר אותה והרי כל ימיו בעבירה שעבר על נדרו מפני שמתבייש לישאל על נדרו, ועתה בא לישאל והוא מוחזק אצלנו בארם כשר ששב מן העבירה ומתחרט מן הנדר ומפני שהוא כרוך אצלנו אנו נזקקים לו. ובא לפנינו ואמר שהוא מתחרט מכל הנדרים מעיקרא אלא שאינו מתחרט אלא מחמת שעבר על העבירה ונאסר עליו כל דבר ואילו לא עבר בה היה רוצה בקיומו, ואנו מסופקים כי לפי דעתנו אין כאן חרטה שפותחין בה לפי שראינו במה שכתבת בנדרים פ׳ ד׳ נדרים (כ״א) שאין חרטה גמורה אלא כגון לב זה עלך כלומר שמתחלה לא נדר אלא מתוך הכעס וכיוצא בזה ואנו מסופקים אם נפטר לו בזה כמעשה דביתהו דאביי דאמר ליה רב יוסף אילו הוה ידעת דעברת על דעתך מי הוה עבדת אמר ליה לא ושרייה. ועוד שאלנו אותו אילו היו עשרה בני אדם שהיו מונעים אותך בשעת הנדר מפני שהם קרובים לבוא בהם לידי תקלה כלום היית נודר ואמר כי היה שומע להם והיה נמנע. ועם כל זה אנו מסופקים שמא נידון זה כמי שנתחרט מחמת דבר שנתחדש. הודיעני אם נזקק לזה אם לא:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק רנ״ה סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.