ועוד דשאני הכא דכבר זכה מחמת שטרו וירד לביתו ומספק אל תוציאנו מביתו דכל ספק הוי חומרא דתובע וקולא דנתבע ואם יש ספק בזמן על התובע לברר שהוא קדם כאותה שאמרו בה׳ בניסן וניסן סתמא כל שכן כל היכא דאיכא הימנותא דמלכא דאינו יכול לטעון פרעתי דדינא דמלכותא דינא ויכול לטעון שטרך בידי מאי בעי דאנן סהדי דכיון דאיכא הימנותא דמלכא ואילו אפקיה בערכאותיהן גבי ביה ולא מצי למימר ליה פרעתי אף הוא אי פרע לא היה שביק שטרא בידיה דאף הוא לית ליה בשטר בעדים אף לטרוף מן הלקוחות דינו דין שאין כאן פלא שעושה חתם ידו של זה כחתם ידו של ערב דמדינא לא מהני ומשום דינא דמלכותא הוי חתם ידו כשני עדים כשרים ואפילו לגבות ממשעבדי כדאיתא פרק המביא תניין (גיטין דף י״ט:) ולא בשטרי הלואה ומקח בלבד ומשום טעמא דאי לא יהבי זוזי קמייהו לא מרעי נפשייהו אלא אפילו בשטר מתנה דלא קני אלא בהאי שטרא ולא אמרינן האי שטרא חספא בעלמא הוא כדאיתא פ״ק דגיטין (דף י׳:) וכדשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא. ואל תתמה היאך נשמע למלך מן הדין שיאמר שיטרוף זה בחתם יד ויפקיע זכות המוקדם בשטר זה דשמא מזוייף היא ויש קנוניא, הא ליתא שאני אומר לאו מזוייף הוא וזמנו מכוון הוא, ועוד דכל שיש טעם במה שהמלך מצוה ומנהיג דבר לתקון הנהגת המדינה יכול הוא לומר ממון שראוי להיות לזה מן הדין יהא לחבירו ולא אמרינן חמסנותא הוא ולאו דינא אלא כשנוטל בלא טענת דיני המלכות וכ״ש במדינות שהארץ כולה שלו ויכול הוא לעשות בה חוקים כמו שירצה שע״מ כן הוא מחלקה להם ועל פי חקי המלך קבלוה יושביה וכל שכן כשהכריזו ויש כח למלך להפקיע ממון בכי הא דתקוני מדינה הם ואפילו ישראל תיקנו והנהיגו בו בכמה מקומות ועושים מעשה בכל יום:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק כ״ב סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.