תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קמ״ו סימן ב׳

תשובה עמדנו על שאלה זו ואמרנו וראינו דברי מי שאמר שהגט בטל שהרי דברים נכוחים, אע״פ שמקצת ראיות שהביא על בטולו אינן נכוחות אלא שהגט מ״מ בטל, וזה שהורה שהגט כשר דברי הבל הם ואינם ראויים להשיב עליהם, וזה שאמר שהגט בטל משום שאמר שלא כתבתיו ולא נתתיו מזוייף הוא טענה היא מפני שלא נתקיים בחותמיו שאין השליש נאמן אלא כשהבעל מודה שכתבו אלא שנתנו לשליש בתורת פקדון אבל אם כפר בגט לגמרי ואמר לא כתבתיו אין אותו גט מתקיים אלא או בעדי מסירה או בעדי חתימה לפי שהקבלן ידו כיד האשה שהרשתהו וכשם שאם טען הבעל עליה שהגט מזוייף צריכה או עדי חתימה או עדי מסירה כך שלוחה וכשם שאם הודה הבעל שכתב הגט אבל טען שלא נתנו לה אין הבעל נאמן. וראיה לדבר שהאשה נאמנת בכך יותר מן האיש זה שאמרו ומודה רב הונא דאי אמרה קמאי דידי יהביה לגירושין מהימנא מגו דאי בעיא אמרה לדידי יהביה נהליה. והראיה שאם הבעל כפר בעיקר הגט מעיקרו אע״פ שיוצא מתחת ידה צריך עדי מסירה או עדי חתימה הוא מה שאמר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וזימנין דמייתי עדי מסירה א״נ זימנין דאזלי למדה״י והצריכו עדי חתימה שיהיו עדי מסירה. וכיון שנתבררו ראיות אלו באשה בידוע ששלוחה כמותה משום שהוא זוכה לה ושלוחו של אדם כמותו וזה שאמרה המשנה האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע והשנים שיאמרו בפנינו אמרה מ״מ צריכים אנו להם אבל השנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע אין אנו צריכים אלא מפני שאמר וקרע, אבל אם הגט קיים ומצוי בידה קבלו לא היינו צריכים להם כשם שאין אשה צריכה עדי מסירה כשהגט יוצא מתחת ידה אם יודה הבעל שכתבו כך אין שלוחה צריך קיום עדים וכבר ביררנו כך למעלה בראיות ואמרו בשליש בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין רב חסדא אמר שליש נאמן והלכתא כרב חסדא. ואע״פ שרב חסדא תלמיד הוא לגבי רב הונא הלכתא כרב חסדא. וזו האשה שיוצא הגט מתחת ידה והעדים שהגיעו אותו לידה מעידים ששלוחה ששלחה לקבלו נתנו להם למוסרו אליה אילו אותו גט נתקיים בחותמיו לא היינו חוששין לדברי הבעל שאומר שהוא מזוייף אלא השליח היה נאמן שיציאת הגט מתחת יד האשה כיציאתו מתחת יד שלוחה, אבל כיון שהבעל כופר בכתיבת הגט לגמרי ולא נתקיים בחותמיו הרי זה גט בטל, וזה שהורה כדין הורה אלא שהראיות אינן נכונות והלכתא כוותיה ולא מטעמיה: