תשובה דברי השאלה כמו מעורבבין, כי יובן ממנה בתחלת השאלה שאבי היתומות נפטר בחיי אמן, ובסוף השאלה יובן שהאם מתה תחלה ושהבעל ירשה עד שהבנות טוענות שהן באות מכח ירושת האב, ויש הפרש גדול בין זה לזה. ומכל מקום אם הקרקע הזה ידוע לאבי ראובן והיה בן זה קטן בשעת פטירת ראובן אביו הדין עמו מכמה טעמים. האחד שהיא לא נשבעה לא בתחלה ולא בסוף לפי טענת הבן, ואע״פ שהבנות טוענות שנשבעה אין שומעין להן שאין לאמן זכות בנכסים אלו עד שתשבע לבסוף אבל בלא שבועה לא ואם מתה קודם שתשבע פקע זכותה דרב ושמואל דאמרי תרווייהו מת לוה בחיי מלוה ואח״כ מת מלוה כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה ואין אדם מוריש שבועה לבניו כמו שאמרו שלהי פרק כל הנשבעין (שבועות דף מ״ז) ומתניתין דפרק מי שהיה נשוי דקתני ראשונה ויורשיה קודמים ליורשי שנייה אוקמוה התם כשנשבעה ומתה, ועוד דאלמנה זו צריכה היתה בית דין הדיוטות לשום אותו קרקע כשנתנתו לבעל שני דאע״פ ששנינו פרק אלמנה נזונית (דף צ״ג) שהיא מוכרת שלא בב״ד הא פריש במציעא (ל״ב) דאינה צריכה ב״ד מומחין אבל צריכה בית דין הדיוטות אבל שלא בב״ד כלל לא עשת ולא כלום כדאיתא התם:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק י״ג סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.