תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קי״ט סימן ג׳

תשובה כמו שהכשירו הפסולים להקל כך האמינום להחמיר ועשו אותו בעדות אשה כשאר העדים הראויים להעיד בשאר העדויות, וכבר רמזתי לך זה ותנן ביבמות בהאשה רבה (יבמות דף פ״ח:) ובסוטה פרק מי שקנא (דף ל״א:) תנן רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה ע״א באשה באיש הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד ואמרו נמי ביבמות ובסוטה (שם) מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דעות לחומרא אבל לקולא לא קמ״ל בין לקולא בין לחומרא. ובזה שני דרכים: הדרך האחד שיבא ע״א שיאמר לא מת בבת אחת עם העד המעיד שמת ואם באו כן בבת אחת אין משיאין אותו ע״פ האומר מת לפי שהוא ע״א בהכחשה וע״א בהכחשה לאו כלום הוא, וכדתניא ע״א אומר מת וע״א אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת לא תנשא, ואמרו בסוטה כל מקום שהאמינה תורה ע״א הרי כאן שנים ואם בא אחד והכחיש ס״ל חד במקום שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים, ואמר עלה התם כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה, ומה שאמר בבת אחת לא כשבאים ממש בבת אחת אלא כל שבא השני קודם שהספיקו ב״ד להתיר להנשא ע״פ הראשון זהו בבת אחת, וטעמא דמלתא משום דכל הנשאת ע״פ ע״א אינה יכולה להנשא אלא ברשות ב״ד וכל שלא עמדה בפני ב״ד אין דברי העד כלום. והכי אמרינן בריש האשה רבה מדקתני סיפא נשאת שלא ברשות ב״ד מותרת לחזור לו מאי שלא ברשות ב״ד אלא בעדים כלומר דבעדים אינה צריכה ליטול רשות מב״ד מכלל דרישא ברשות ב״ד ובע״א, אלמא בע״א אינה נשאת לעולם אלא ברשות ב״ד ותנן פרק האשה שלום (יבמות דף קי״ז:) ע״א אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת לא תצא ואמרינן עלה בגמרא דה״ק בא אחד והעיד שמת והתירוה ואחד אמר לא מת לא תצא מהיתרה הראשון אלמא אם בא קודם שהתירוה אע״פ שלא בא עמו ממש אין מתירין אותה לינשא: