תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ק״י סימן ב׳

תשובה דע ששנינו פרק זה בורר (סנהדרין דף כז:) בכל הקרובים הפסולים להעיד גיסו וחורגו לבדו ושנינו בברייתא רבי אומר גיסו לבדו כלומר שאין לו חתנים ואע״פ ששאר הקרובים בניהם וחתניהם פסולים ואיפסיקא הלכתא בהדיא בגמ׳ כרבי יוסי והשוו כל הגדולים שאפילו חתנים מאותה אשה כשרים, ולזה הסכים רב האיי ז״ל והראב״ד ז״ל והרב בעל העטור ז״ל ואף הרי״ף ז״ל נראה באמת שהוא מודה בחתנים ואע״פ שחלק עם הגאונים ז״ל בבנים. ואלו העדים שהאחד נשוי לדודתו של אשת השני נמצא שזה השני חתן גיסו של מי שנשוי דודתה וכשרים הם לעדות זה לזה ונמצא השטר כשר ואע״פ שאין כן דעת הרמב״ם ז״ל, אבל בכל שאר הפסולין זה לזה מחמת, שאר הקורבות לפי הפוסלות לעדות אם חתמו בשטר אחד כשר או שנמצא אחד מהם פסול בעבירה מן העבירות הפוסלות לעדות עדותם בטלה לגמרי ואין לעשות מעשה ע״פ אותו שטר ואין קם אפי׳ לשבועה, אף לכשתמצא לומר שע״א בכתב זוקק לשבועה, לפי שהרי שטר זה כמו שאין בו עדות כלל שעדותה בטלה היא לגמרי.