שו״ת הר״ן · חלק ע״ז סימן ד׳

אלא שצריך לדקדק בזה מדתנן בפרק בתרא דשביעית (ז) דפרוזבול המאוחר פסול ואמאי נהי שנכתב זמנו שלא כראוי נאמין בו שנמסר חוב זה כבר ולא יהא משמט, לאו קושיא היא שאילו היה הפרוזבול מעיד שנמסרו השטרות לב"ד אין הכי נמי )ח) אבל הפרוזבול אין עניינו כך שכגון זה לא הוצרך כלל לתקן דמוסר שטרותיו ב"ד מדאורייתא הוא (ט) ותקנתו של הלל היתה במסירת מילי בלבד ובכהאי גוונא משמע ששטר הפרוזבול עצמו הוא שמפקיע הממון ולא ישיבת הב"ד שישבו על כך והכי מוכח מהאי דאמרינן בפרק השולח (גיטין לו) למה לי למתני עדים ולמה לי למתני דייני (י) הא קמ"ל דלא שנא דכתיב בלשון עדים וחתימי דיינים ולא שנא בלשון דיינים וחתימי עדים אלמא שטר הפרוזבול הוא שעושה המעשה שאם לא היינו צריכין אלא לעדות בלבד שנמסרו הדברים לב"ד פשיטא דמהני ולפיכך כתב הר"ם על הא דאמר התם רבנן דבי רב אשי מסרו מילי להדדי בלשון הזה (יא) תלמידי חכמים שהלוו זה את זה ומסרו דברים לתלמידים ואמר מוסר אני לכם שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה אינו צריך לכתוב פרוזבול, מפני שהן יודעין (יב) שהשמטת כספים בזמן הזה מדבריהם ובדברים בלבד היא נדחית ע"כ: