וכי תימא היכי גבי מבני חרי והרי העדים פסולין הם שהקדימו הזמן כבר תירצו המפרשים ז"ל דמשכחת לה (ב) בדבר שהם עשויין לטעות בו ומעתה כיון שאנו מאמינין במה שכתוב בשטר כל שהעדים טעו בדבר שהם עשויין לטעות הרי בנדון זה (ג) נתברר לנו שהחליצה נעשית כהוגן וראוי שנשיא אותה ואין לנו (ד) לפסול מעשה ב"ד זה כמו שאנו פוסלין גט (ה) מוקדם אע"ג דהכא נמי איכא למיחש שמא יחפה עליה במלקות דיבמה לשוק דלאו הוא דלוקין עליו ולפירות נמי איכא למיחש שאע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב שאין ליבם פירות אפילו נכסי צאן ברזל (ו) לא נתכוונו דבריו שכיון שאם מתה יורש מחציתן מיהא למה לא יאכל פירות מחציתן ונמצא שיש לחוש לפירות כמו שיש לחוש בגט מוקדם ואעפ"כ אינו דומה לגט שכבר כתבתי שפסול גט מוקדם אינו אלא שאין עושין בו מעשה שטר אבל מ"מ נאמין בכל מה שכתוב בו ובגט כיון שאינה מתגרשת אלא בו וזה אין עליו תורת גט ושטר נמצא שלא נתגרשה כלל אבל כאן החליצה התירתה וכיון שאנו מאמינין בה כדמוכחא ההיא דשטרי חוב המוקדמים שגובין בהן מבני חרי נמצאת אשה זו מותרת:
שו״ת הר״ן · חלק ע״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.