הילכך הכא לא נקרע כי אם הזמן לבד דשם האיש והאשה הרי הם כתובים למטה וקנינא מדוד חתן דנן לאורו דא אינתתיה וכל שאר חיזוק השטר והשעבוד והקנין וסך הכתובה והתוספת והנדוניא וחתימת העדים ושצוה לחתום ואין חסר כי אם הזמן לבד הזמן אינו מועיל כי אם לגבות ממשעבדי אבל מבני חרי בלא זמן מגבא גבי ושטר זה אינו נכנס בגדר שטר שנקרע הואיל ולא נקרע כי אם הזמן לבד ואע"פ שנחתך מקום הזמן אינו נפסל בכך ואפילו בגיטין שתקנו בהם חכמים זמן אמרו בפ"ב דגיטין (דף יז:) גזייה לזמן ויהביה ניהליה מאי ופירש רבינו חננאל ז"ל דאי גזייה כשר הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל דגזייה לזמן כשר ומשיאין אותה בגט זה לכתחלה וק"ו הדבר ומה במקום שתקנו חכמים לכתוב זמן אי גזייה כשר במקום שלא תקנו אלא שהמלוים או נושים בכתיבתן נוהגים לכתוב זמן כדי לטרוף ממשעבדי כ"ש בודאי דלא מפסיד בגזיית הזמן לבד ומה שכתבו הרא"ש ז"ל ובעל התרומה ז"ל אפשר שלא כתבו אלא שנקרע במקום כל התורף אבל לא בזמן לבד. ויש מי שחושש שמא שום תנאי היה כתוב בראש השטר במה שנקרע ואינו נמצא וזאת אינה חששא דהא בעינן שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ואם היה שום תנאי כתוב בראש השטר היה נזכר לבסוף. ע"כ דבריך:
שו״ת הר״ן · חלק ע״ו סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.