שו״ת הר״ן · חלק ז׳ סימן ג׳

ויש ספרים דגרסי איפכא וגרסינן בדרב הונא אין חוששין לב"ד טועין. והכי פירושו חולצין אע"פ שאין מכירין ואין חוששין שמא יטעו ב"ד שלאחריהם לומר הואיל וחלצו הכירו. וה"ה שאין חוששין לעדים טועין שיכתבו לה כלום אלא דלא גרסינן לפיכך דלא הזכירו עדים משום דעדים אם לא כתבי ואשתמודעינהו התם לאו כלום הוא ואי כתבי ואישתמודעינהו ליכא למיחש לשקרא דלשקרא ממש לא חיישינן דאינהו לא כתבי הכי אלא א"כ קים להו במלתא דקמאי אשתמודענהו. ורבא דידיה אומר אין חולצין אלא א"כ מכירין חוששין לב"ד טועין, כלומר שמא יטעו הב"ד הבאים אחריהם ויסמכו על הראשונים ומשום דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי אבל בתר עדים דייקי כדאמר ביש נוחלין. זהו מה שכתבו הראשונים בחדושיהן ולא חדשתי בזה דבר כי מדעתי בכך מתבררות כל ספקותיך. הנשאר דיצחק אלטבי בקש ממני לחוות דעי בשאלותיך וכתבתי בהם אשר עם לבבי ועוד נוסף עליהם שאלה אחת באשה שמת בעלה ולא יכולתי להשיב עליה כי נאבד הקונטרס ולא נשתייר ממנו אלא עלה אחד. הכותב משתחוה לארץ קדשנו ממקומו, עיניו ולבו שם לילו ויומו, מתפלל אל ה' להשיב את שבותם למען שמו, ולהראות כבודו במעון קדשו והדומו. אנכי הצעיר נסים בר' ראובן בר' נסים זלה"ה גירונדי.