שו״ת הר״ן · חלק ז׳ סימן ב׳

תשובה בזה איני צריך לחדש דבר רק שאכתוב החדושים שלנו בזה ויישוב הגרסאות על אופניהן ומתוך כך יתבררו ספקותיך. גרסת רש"י ז"ל ביבמות פרק מצות חליצה (יבמות קל) כך. אמר רבא חולצים אע"פ שאין מכירין וממאנין אע"פ שאין מכירין לפיכך אין כותבין גט חליצה וגט מאון אלא א"כ מכירין חוששין לב"ד טועין. ורבא דידיה אמר אין חולצין אלא א"כ מכירים וכו' לפיכך כותבין אע"פ שאין מכירין ולא חיישינן לב"ד טועין. ופירש"י ז"ל אין עדים כותבין דחוששין לב"ד טועין דאם כותבין לה העדים ראינו שחלצה בב"ד פלוני אע"פ שלא יכתבו בה ואשתמודעינהו חיישינן שמא הב"ד הבאים אחריהם טועין ולא ידקדקו אחר העדים ויתירוה על פי גט זה דקסבר רב הונא דבי דינא בתר עדים לא דייקי, אבל כשלא יכתבו לה אע"פ שתביא עדים לב"ד שבפניהם חלצה ליכא למיחש למידי שכיון שהעדים בעצמן מעידים בפני ב"ד לעולם אין הב"ד מתירין אותם לינשא עד שיחקרו וידקדקו עם העדים אם הכירוה אם לא אי נמי דכיון שהיא באם ואין גט בידה חוששין שמא לא נגמרה להם ולא הכירוה ולפיכך לא התירוה בגט. ורבא דידיה אמר אין חולצין אלא א"כ מכירין ואין חוששין שמא טעו ב"ד וחלצו אע"פ שלא הכירו לפי שאין חוששין לב"ד טועין. ואם תקשה הכא אמרינן בדרבא אין חוששין לב"ד. טועין ובפרק יש נוחלין (בבא בתרא קלח) ילפינן מהא דרבא חוששין לב"ד טועין לא תקשי לך דהכי קאי אלפיכך כותבין כלומר כיון שאין ב"ד חולצין עד שיכירו לפיכך אף העדים יכולין לסמוך על זה מן הסתם ולכתוב אע"פ שלא נתברר להם אם נגמרה עדות לדיינים אם לא לפי שאין חוששין לב"ד טועין. והתם קאי אאין חולצין אלא א"כ מכירין אלמא חוששין לב"ד טועין כלומר מפני מה אסר רבא לחלוץ עד שיכירו ופליג אדרב הונא דשרי משום דקסבר רבא דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי ואם ב"ד ראשון נזקקין להן אע"פ שלא התירוה יבאו ב"ד אחרון לטעות אחר הראשונים ולומר דלא חלצו אלא א"כ הכירו ויסמכו. עליהם ויתירוה. וזהו שכתב הרב אלפסי ז"ל כאן בדרבא אין חוששין וכתב שם חוששין ורב הונא דפליג עליה דרבא סבר דאין חוששין שמא יטעו האחרונים בכך דכיון שחולצין אפילו שאין מכירין הכל יודעין ולא יטעו בכך לומר שהכירו, אבל אי כתבו לה העדים בכי הא חיישינן שמא יטעו הב"ד ולא דייקי אפילו בתר עדים כדכתבינן לעיל: