וראיה לדבר מדקאמר רב אשי התם בפ"ק דגיטין (דף יד) דטעמא דמעמד שלשתן דקנה משום דבההיא הנאה דקא משתניא ליה מלוה ישנה למלוה חדשה גמר ומשעבד נפשיה ובודאי דההוא טעמא לא שייך אלא מדעתו דלוה אבל בע"כ לא. ואע"ג דההוא טעמא לא קאי במסקנא אפ"ה רב אשי הוה קים ליה בגוונא דמעמד שלשתן טפי מינן ואמימר ורב אשי בטעמא פליגי ולא בדינא הילכך על כרחיה כי קאמר אמימר נעשה כאומר לו משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך ה"ק לדידי ולכל מי שתהא ממחה אותו אצלי מדעתי דאי אפילו בע"כ קאמר הוו פליגי אמימר ורב אשי בדינא ולא בטעמא בלחוד ואין זה משמע הסוגיא כלל אלא ודאי משמע דכל מאן דאתי מחמתך מדעתי קאמר ולישנא קמא נקט תלמודא משום דאמסקנא לא קאי וכיון שדחינו קושייתו של הרמב"ן ז"ל ודבר ברור וסברא מכרעת אנו סומכים על דברי הראב"ד ז"ל שכבר הסכימו גדולי האחרונים ז"ל בדבר:
שו״ת הר״ן · חלק ס״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.