גביר נשא י"א ראובן הוא מפורסם בכל המקומות בערי אזיא אשר ישב בהם כי הוא איש רע חוטא בחמורות וכ"ש בקלות ועובר עבירות בפרהסיא ונתן עיניו בלאה וירא כי לא יכול לפתותה וילך לשר מושל ונדר אליו שוחד והשר לחמדת השוחד נשא פניו והכריח העניה היתומה להתקדש ולהנשא לו עד כי גבר האונס וההכרח שבשעת הקדושין היה מחזיק ביד הנערה שתקבל הקדושין מיד הבליעל הנזכר והיא צועקת במר נפשה הושיעה הושיעה אדוני ולא הועיל לה. והאיש הבליעל הזה היה יושב בעיר אחת כי שם ביתו וקדש היתומה הנזכרת בעיר אחרת סמוכה לעירו כמו שתי פרסאות ומיום הקדושין הנזכרים ואילך לא קבע דירתו במקום ידוע אלא הולך נע ונד גולה מעיר לעיר והיא יושבת מעודה עד היום הזה בעירה והקהל אשר היא דרה ביניהם אחר הקדושין שנה אחת ויותר הסכימו ביניהם ועשו תקנה שיתנהגו בכל דיניהם וענייני משפטיהם על פי ספרי הרמב"ם ז"ל בכל מה שכתוב בספרו בין בהיתר בין באיסור בין בדיני ממונות בין בענייני קדושין וכתובה וגיטין. והבליעל הנזכר אחר שקידש היתומה הנזכרת פזר ואבד כל אשר ליתומה הנזכרת והניח אותה ערומה וצרורה באלמנות חיות וילך בשרירות לבו הרע ויבא בכפר אחד ונתן עיניו באשה בעולת בעל וזנה עמה ויוציאה מתחת יד בעלה באונס נכרים ופרוצים והיא היום ברשותו מחזיק ברשעתו והבליעל הנזכר תפוס היום ביד המושל בעיר על דבר מה. ולאה אשתו שראתה כי כלתה אליו הרעה מאת האדון צעקה לפניו ותבך ותתחנן לו להוציאה מרשותו מטעם שאומרת מאיס עלי ומושל העיר כמתודה וכאשם על האונס שאנסה מתחלה עתה חפץ להוציאה מתחת יד הנבל הנזכר אם ימצא פתח ומקום להוציאה בדיני ישראל וראובן הבליעל אינו רוצה לגרשה ומשיב (א) כי טענתה שטוענת מאיס עלי שהיא סברת יחיד ושאר הגאונים והפוסקים לא פסקו כן. ולאה משיבה על זה שכדאי הוא הרמב"ם ז"ל לסמוך עליו באדם רשע כגון זה בעל מעשים רעים ומגונה בכל מדותיו כל שכן שאחר שבעיר שהיא יושבת בה עשו תקנה להתנהג על פי הרמב"ם ז"ל אין לזוז ממה שכתב. וראובן הנזכר משיב שהוא אינו דר בעיר הנזכרת ושאינו נכלל בתקנותיהם ואין כח לבני אותה העיר לכופו להתנהג על פי תקנותם כל שכן שהתקנה הנזכרת נעשית אחר שנתקדשה לו. ולאה משיבה שהואיל והיא דרה במקום ההוא על דעת מנהגו ותקנות אותה העיר שעשו ושיעשו נשאה מתחלה וכיון שהוא אינו יושב במקום קבוע והיא יושבת בעיר שלה הרי הוא נחשב כאנשי אותה העיר בכל תקנותיהם ובקשת ממני גביר נשא י"א שאעמידך על דעתי אם יוכלו אנשי המקום לכופו לתת גט ע"פ תקנתם הואיל ותולין עצמן באילן גדול ועוד כי זה השוטה עשה שלא כהוגן שאין משיאין את האשה אלא לדעתה והוא לקחה באונס ובהכרח ומן הדין הוא אשר גמולו ישוב בראשו:
שו״ת הר״ן · חלק ס״ב סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.