(ד) ולענין שאר החטים שאין מבוקעות נראה בעיני דמותרות ולא מטעם ספק ספיקא לפי שאיני מחשיב לספק לומר שמא מחמת לחות עצמן נתבקעו וכמו שנתבהל ועוד שהיינו צריכים לחוש ולדון כדברי רבינו יצחק ז"ל שאומר דלא מיקרי ספק ספיקא אלא כשהספיקות באות מכח שני תערובות אבל מה שמזקיקני להתירם הוא שהדבר מצוי שבעת גשמים עליונות הגדיש ותחתיתו מתחמץ ומתבקע ואין המים נוגעים באמצעיתו כלל וכל כה"ג לא תלינן ריעותא באמצעית הגדיש ולפיכך אין ראוי להחזיק בו איסור וכ"ש שנמצא לכהן צדק כלשון הזה חטים שנגע בהם מים אם אינם לחות ולא נשתנה מראיהם והן קשות מותר לאכול בפסח ואין חוששים לספק איסור דאיסורא לא מחזקינן. וכ"ש שיש מי שאומר דבחיטים של מצה נתבקעו ממש בעינן אע"פ שאיני מסכים לזה דאדרבה בפרק בתרא דע"ז (דף סה:) מוכח דחיטי אגב צירייהו כמבוקעות דמיין ומ"מ מכל אלו הטענות שכתבתי שאין מבוקעות מותרות:
שו״ת הר״ן · חלק נ״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.