שו״ת הר״ן · חלק נ״ט סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

תשובה החטים המבוקעות איני רואה בהם צד היתר מכמה פנים, ראשונה שלתלות ולהקל שהבקוע ההוא יהיה מחמת לחות היוצא מהשבלים בעודו בגדיש והוו להו מי פירות ואין מחמיצין רחוק הוא בעיני לפי ששאלתי למי שבקיאין בדבר אם מצא כן לעולם ואמרו לא. ועוד שאפילו הדבר כן החטים ההם יהיו אסורות לדעת רש"י ז"ל והרבה מן המפרשים שהם סוברים (ב) דנהי דמי פירות אין מחמיצין נוקשה מיהא הוי והכי דייק לישנא דאמרינן אין חייבין על חמוצם כרת אלמא כרת הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא והכי מוכחא במנחות. (ג) ועוד דאפילו למאן דאמר דמי פירות אין מחמיצין כלל ה"מ בלא מים אבל כל שנתערב בו מים מחמיץ מיד, וכל זה גלוי וידוע אליכם וכיון שכן אפילו נאמר שהחטים הללו מחמת ליחותן התחילו לתפוח כשיתערב בהם מים בשעת לישה יחמיצו מיד שאיני מוצא חילוק בשום מקום בין נתערב מים ומי פירות כאחת או שנפלו מי פירות תחלה עד שתפחו החטים או העיסה מחמת ואח"כ נתערב בהם מים שאע"פ שאפשר לחלק בדבר כיון שלא נזכר החילוק בשום מקום אין להקל בו ולפיכך אותן חטים המבוקעות אסורות:
נחלת הכלל · Warsaw, 1882

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.